שירשור לי ולגל ♥

לילי - "אני דיי בטוחה שכבר אמרת את זה."

טומי - "ואני אומר את זה שוב עד שתפנימי ותגיבי על זה. אני נואם במחוז 4."

לילי - "הפנמתי."

טומי - "מעולה." אני אומר

לילי - אני ממשיכה לבהות בתקרה.

טומי - "היא מעניינת התקרה." אני אומר. לילי ממש משתדלת אבל היא צריכה להשתדל יותר

לילי - אני לא מגיבה.

טומי - "אני הולך לאכול." אני מודיע והולך משם

לילי - אני מתרוממת ומביטה בו סוף סוף. "חכה."

טומי - אני הולך לחדר האוכל

לילי - אני נאנחת. איך אני מצליחה לעשות את זה?

טומי - אני יושב ולוקח לעצמי סלט

לילי - אני חוזרת לשכב על המיטה ולבהות בתקרה. אין לי תיאבון.

טומי - אוכל

לילי - בוהה.

תקפיצי קצת אם בא לך להגיע לD4

טומי - אני מסיים לאכול והולך לחדר, אני בטח לא אצליח לישון אחרי הצהריים שישנתי עד עכשיו, אני מחליט לצייר אנשי קווים על דף.

אנשי קווים? באמת?

לילי - אני נרדמת לאחר כמה דקות.

~ בוקר ~

טומי - כל הלילה ציירתי אנשי קווים ממושקפים וערפדיים קוויים תלויים. היד שלי כבר כואבת.

לילי - אני מתעוררת בבוקר. היום נגיע למחוז 4 בשעת אחר צהריים.

טומי - אני שוכב לישון קצת ומתעורר אחרי חצי שעה מכאבי תופת

לילי - אני קמה, נזכרת שלא התקלחתי אתמול ונכנסת להתקלח.

טומי - אני קם ומנסה לרכך את הכאב בידי. אני נאנח כשזה לא עוזר וקם לצחצח שיניים, זה לא כזה פשוט כמו שחשבתי - כשאתה לא מסוגל כמעט לעשות משהו עם היד.

לילי - אחרי עשר דקות אני יוצאת מהמקלחת בחלוק.

טומי - אני לא רוצה לגרום דאגה בקרב המבוגרים כך שאני יכול ללכת רק ללילי. אני דופק על דלתה.

לילי - "מי זה?"