שירשור לי ולגל ♥

טומי - "בקשר לזה שהלכתי לישון לבד וקמתי חנוק במיטה שלי." אני אומר

לילי - "אני באמת מצטערת..."

טומי - "תעירי אותי פעם הבאה, בסדר?"

לילי - אני מהנהנת. "קדימה, הולכים." אפי אומרת, כשהיא מגיעה משומקום. יופי של הצלה.

טומי - כל הסיפור במחוז 5 עובר די בקלות, אין שום סיור כך שהכל בסדר ועובר ממש מהר. אנחנו חוזרים לרכבת אחר כך וממשיכים לנסוע. אני יושב לכתוב נאום למחוז 4.

לילי - ברגע שאנחנו מגיעים לרכבת, מישהו בא ומודיע לי שהתקשרו אלי ממחוז 12. אני ממהרת לענות לטלפון.

טומי - אני מקריא לעצמי את מה שכתבתי בקול. זה נשמע קיטשי למדי. אני זורק את הדף לפח ומנסה משהו חדש

לילי - "הלו?" אני שואלת. "לילי? היי, זאת אמא." אני מחייכת. "היי. איך במחוז 12?" אני שואלת. "יש כאן המון שלג, אבל תיקנו את החשמל סוף סוף. אבל יותר חשוב, איך בסבב?"
"אני אשאל אותך. איך הייתי?"
"היית מעולה, מתוקה. אבא ממש התרגש כשהוא שמע את הנאום שלך." אני נזכרת שהוא עדיין לא ראה אותו.
"בקשר לנאום...." אני מהססת.
"מה?" אמא שואלת, מודאגת.
"בקשר לנאום של ג'וש. אני עדיין לא בטוחה לגמרי לגביו."

טומי - אני מתייאש לגמרי. אני פשוט אמלמל ואגיד שאני מצעטר.

לילי - "לילי, כבר דיברנו על זה. אם את לא בטוחה שאת רוצה, אל תגידי אותו." אמא אומרת ברכות.
"אני יודעת, פשוט... טומי החליט שהוא גם עושה נאום לג'וש. לא שחשבתי שהוא לא יעשה... אני מתכוונת, הייתה לי הרגשה שהוא לא ידבר. כמו מה שהוא בערך עושה עכשיו אבל.." המילים יוצאות לי מבולבלות.
"תראי, אני אגיד לך מה. כשתהיי על הבמה, את תדעי מה לעשות. אני בטוחה בזה."
"טוב." אני נושמת עמוק ומחליפה נושא. "אז... יש חדש בבית?"
אמא נשמעת כמהססת לפני שהיא עונה. "לא, לא ממש."
"מה זאת אומרת לא ממש."
עכשיו זה תורה של אמא לנשום עמוק. "לילי..... זה בן." לוקח לי שנייה לקלוט.

טומי - השעה היא צהריים ובכל זאת אני מחליט לשקוע בשינה

לילי - כשאני מבינה אני לא יודעת איך להגיב. "באמת?" אני שואלת.
"כן." אמא עונה. "אני וג.. אני ואבא הלכנו לבדוק. פרים הציעה לנו. הסתבר שזה בן."
"ואוו." אני אומרת אחרי כמה שניות. בעיקר כי אין לי משהו אחר להגיב.
"אה, כמעט שכחתי. פגשתי את מרטין לפני כמה ימים. הוא ביקש למסור לך שהוא רוצה לדבר איתך." אמא נשמעת מחויכת.
"בסדר, תודה." אני אומרת, שפתיי קפוצות. "אני צריכה ללכת. אפי קוראת לנו." אני משקרת.
"בסדר, ביי חמודה. תתקשרי כשתוכלי."
"ביי." אני אומרת במהירות ומנתקת.

טומי - ישן...

לילי - אני נשענת על הקיר ובוהה בנקודה בלתי נראית באוויר.

= ערב =

טומי - אני מתעורר ומתיישב על המיטה שלי

לילי - אני קמה מאדן החלון. אני יושבת שם כבר שעה וחצי. אני בוהה בדמותי המשתקפת בחלון. בגדים שגדולים עליי בשתי מידות בערך, ישנים יחסית. השיער שלי קלוע בצמה פרועה. אני מעדיפה בהרבה את המראה הזה על השמלות המפונפנות האלה.

תתעלמי. יש לי בעיה עם המילה הזאת.

טומי - מחרתיים בצהריים נגיע למחוז 4. המסיבה - לפי מה שהבנתי - תהיה גדולה יותר מזו שבמחוזות הקודמים, אחרי הכל - מחוז 4, מחוז מיועדי קריירה. אני קם לשטוף פנים

לילי - אני עוברת לשכב על המיטה ולבהות בתקרה. זה דווקא נחמד, כל הקטע הזה של לא לעשות כלום.

טומי - אני מסיים ולובש שוב את החולצה הורודה במקום המכופתרת שאני לובש. זה מספיק נוח. אני הולך לחדרה של לילי

לילי - בוהה.

טומי - אני דופק על דלתה ומחכה לתשובה

לילי - "כן?" אני שואלת, לא מתיקה את עיני מהתקרה.

טומי - אני נכנס. "החלטתי שאני רוצה לנאום במחוז 4."

לילי - "שלום גם לך." אני עונה, עדיין בוהה.

טומי - "אני מקריא במחוז 4."