שירשור לי ולגל ♥

טומי - "אני." אני אומר בעייפות ופותח את הדלת כאילו קיבלתי אישור. לילי נראית המומה בחלוק

לילי - "חכה שנייה. אני כבר חוזרת." אני אומרת וממהרת למקלחת עם הבגדים שלבשתי אתמול, שזרקתי קודם על המיטה.

טומי - אני מחכה

לילי - אני מתלבשת במהירות, אבל מגלה ששכחתי לקחת חולצה. אני נאנחת ולובשת את הסווטשירט.

טומי - "את יכולה לצאת קצת יותר מהר?"

לילי - אני יוצאת מהמקלחת. "קרה משהו?"

טומי - "אני לא יודע. כנראה אמצתי את היד יותר מידי כל הלילה ועכשיו שישנתי מתחתי משהו." אני אומר וממשיך באותה פעולה דבילית שעשיתי כשניסיתי לעזור לעצמי. "אבל אני לא ממש מוכשר."

לילי - "תראה לי איפה."

טומי - אני מושיט את ידי לעברה.

לילי - "פה?" אני שואלת ולוחצת על כף היד שלו.

טומי - אני מעווה את פני. "משהו כזה."

לילי - "תן לי לנסות לעזור לך." אני אומרת ולוחצת באגודלי על האיור שטומי אמר שתפוס לו.

תאמת - התכוונתי לשורש כף היד וזה אבל ייאללה נזרום.

טומי - "אחחח"

לילי - "סליחה. אבל אני צריכה לעשות את זה כדי לשחרר את השריר הזה."

טומי - "אבל זה כואב!"

לילי - אני עוזבת את ידו. "אני יכולה להציע לך משהו לשים על זה."

טומי - "את לא יכולה לחבוש וזהו? זה יעבור מתישהו הרי, לא?"

לילי - אני מהססת. "טוב. בוא." אני אומרת ונכנסת למקלחת. אני יודעת שיש שם ערכת עזרה ראשונה.

טומי - "אני שונא אנשי קווים החל מעכשיו." אני אומר במירמור

לילי - "מה?" אני שואלת, משתדלת לכבוש את הצחוק שלי.

טומי - "ציירתי אנשי קווים כל הלילה. יצא לי אחד ממש חמוד. אני אשקול להציע לו אירוסין." אני אומר

לילי - אני לא מצליחה להתאפק וצוחקת.

טומי - "אני באמת שוקל את ההצעה." אני אומר ומנסה להוציא קול 'קנאק' ביד, משהו שישחרר אותה קצת.

לילי - "אל תעשה את זה." אני קופצת. "לא את הקנאק ולא האירוסין. זה לא חכם. הוא לא ממש אנושי, אתה יודע."

טומי - "כן... יש לו ניבים. ולגבי היד - אני חושב שזאת הדרך היחידה, במקרה הכי גרוע אני אפרוק אותה. לפחות זה ישחרר משהו אחד" אני אומר