שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני נאנחת בשקט ולוקחת כוס מים.

טומי - אפי מציצה בשעון היד הכסוף שלה. "שעת התה נגמרה. כל כך נהנהו. לא כך?" הוא שואלת ויוצאת בצעדים קטנים מהחדר.

לילי - "מאוד נהנינו..." אני ממלמלת ויוצאת מהחדר כדי להתקשר למרטין.

בא לך לשחק את מרטין?

טומי - אני עוקב במבטי אחרי לילי. ואז מביט באווקס שנכנס. הוא לוקח את מגש בחרסינה המעוטר ומנגב את השולחן. אני קם ויוצא מהחדר.

מרטין - "מרטין. טלפון!" קוראת אמא. "אני עונה." אני אומר ומרים את השפורפרת

לילי - "היי מרטין!" אני אומרת בחיוך כשהוא עונה.

מרטין - "היי ליל, מה קורה?" אני שואל.

טומי - אני הולך לחדר שלי ונשכב על המיטה בשיעמום

לילי - "בסדר. איך בבית?"

מרטין - "אהה בסדר... אני מניח. חכי דקה - תפסת אותי בזמן לא משהו, רק קמתי הרגע..." אני משקר. אני לא יכול לומר לה מאיפה אני באמת מגיע עכשיו

לילי - "אוי, סליחה. אתה רוצה שאני אתקשר יותר מאוחר? או שתתקשר אתה כשתתעורר?"

מרטין - "לא זה בסדר. רק תני לי שניה להחליף בגדים מפיג'מה..." אני מבקש

לילי - "בסדר." אני אומרת.

מרטין - "תהיי בשקט.." אני מסנן ללוסי בזמן שאני כביכול פותח וסוגר את הארון כדי להוציא בגדים.

לילי - אני מחכה שמרטין יסיים להחליף בגדים, ובנתיים משחקת בידי עם חוט הטלפון.

מרטין - "אני בשקט, מרטין - אתה זה שמדבר." היא מסננת.

לילי - אני מצמידה את אוזני אל אפרכסת הטלפון. מרטין מדבר אל מישהו.

מרטין - אני נכנס למקלחת ומחטט בארון. "פשוט תסתמי!" אני אומר

לילי - אני שומעת את המילה האחרונה שלו. תסתמי? אל מי הוא מדבר?

מרטין - "אני לבוש." אני אומר ללילי ומצמיד את השפורפרת לאוזני

לילי - "איך אתה מרגיש?" אני שואלת אותו, מחליטה להתעלם ממה ששמעתי או שדמיינתי ששמעתי.

מרטין - "בסדר... למה?"

לילי - "בגלל אתמול בערב."

טומי - "אני בסדר."

לילי - "יופי." אני אומרת.

טומי?

בילבול.

מרטין - "אז.... איך ברכבת?" הוא שואל

לילי - "בסדר... הכל אותו דבר פה." אני לא מספרת לו שהמקום הזה עושה לי צמרמורת וזיכרונות רעים.