שירשור לי ולגל ♥

למה?

לילי - "כי דיברת בטון כזה שחשבתי שכן."

טומי - "לא הכל כמו שהוא נשמע."

לילי - אני מושכת בכתפפי. בשמש כבר כמעט שקעה לגמרי. "שנחזור? יש לנו פגישה עם ראש המחוז."

טומי - "ארוחה." אני מתעקש לתקן

לילי - "בסדר. ארוחה." אני מגלגלת עיניים.

טומי - אנחנו חוזרים והיימיטץ' עוצר אותנו. "תשלבו ידיים, שניכם." הוא אומר. "כל אחד בנפרד?" אני שואל בטימטום. "לא, ילד טיפש, ביחד."

לילי - אני מגחכת ומושיטה את ידי אל טומי.

טומי - "ילד טיפש?" אני שואל אותו ועושה כדבריו

לילי - אני משלבת את ידי בידו של טומי. זה כמעט כמו אז. כמעט.

טומי - הוא מתעלפ מדברי. אפי דופקת על דלת בית ראש העיר ואנחנו מחכים לתשובה

לילי - נשמעים צעדים קרבים לדלת ואז היא נפתח. "ברוכים הבאים." אומר מישהו ומכניס אותנו פנימה.

טומי - אני בוחן את הבית, גדול, מפואר, ומצועצע עד מוות לבית ראש העיר במחוז 12. הדברים פה לא נראים תקינים במיוחד. הרבה אבק, לא מושקע במחוז הזה הרבה. אבל יש להם הרבה יותר זכויות. למחוז 12 פחות. והרבה.

לילי - אני מביטה על טומי שבוחן את הבית, ואז בוחנת אותו בעצמי, אבל משתעממת עד מהרה. אף פעם לא הייתי בבית של ראש העיר במחוז שלנו, אז אין לי ממש מה להשוות. אני רק מקווה בשבילו שבמחוז 12 בבית יש פחות אבק.

טומי - "על מה את חושבת?" אני לוחש ללילי כמפנים אותנו לחדר אוכל גדול

לילי - "אתה לא רוצה לדעת. על מה אתה חושב?"

טומי - "שהבית של ראש העיר אצלינו יפה יותר." אני מתפנה ללחוץ ידיים.

לילי - "איך אתה יודע?" אני לוחשת לטומי ומתחילה לעשות כמוהו, מחייכת.

טומי - המנצחים של המחוז, מזל שאין הרבה כאלה. אני חושב. אנחנו מתיישבים סביב השולחן המאורך. אני מתיישב ליד לילי - "כי הייתי שם כל כך הרבה פעמים."

לילי - "מתי יצא לך?"

טומי - "אמא שלי, סבא שלי. הייתי שם. זה היה הבית של אמא שלי כשהיא הייתה צעירה."

לילי - איך אני מצליחה לשכוח את זה כל הזמן? "אהה. נכון." אני אומרת.

טומי - מלצרית עוברת לידנו ושואלת אותנו עם למזוג יין. אני מביט על לילי

לילי - "לא תודה." אני אומרת ומביטה על טומי. אני מנידה את ראשי בתנועה כמעט בלתי נראית.

טומי - "אולי אחר כך." אני אומר ומקבל ממה בשמחה כוס עם מים

לילי - אני מחייכת ולוקחת את כוס המים שלי.