שירשור לי ולגל ♥

טומי - "כן." אפי מאשרת. "חלום חיי..." לילי ממלמלת

לילי - אוף... איך היא שמעה בכלל? ולמה שמלות?

טומי - אני מחייך בממזרות

לילי - אני מסתכלת על טומי. "זה. לא. מצחיק." אני מסננת אליוץ

טומי - "באמת?"

לילי - אני תוקעת בו מבט רושף. "באמת."

טומי - אני מושך בכתפיי ונהנה מהראורסון

לילי - אני מסיטה את מבטי מטומי. אלוהים, שכחתי כמה שהוא נודניק.

טומי - כשאני גומר את הקאורסון אני לוגם מכוס מים

לילי - אני בוהה באויר ומדי פעם נוגסת בקוראסון.

טומי - אני גומר לשתות מהכוס

לילי - אני גומרת את הקוראסון בשקט. אפי מנהלת שיחה ערה עם פיטה שבדיוק נכנס.

אתה פשוט מרתק, טומי. אין לי מילים. מה דעתך על להקפיץ טיפה?

טומי - "הכל בסדר?" אני שואל את אבא. הוא מהנהן, "כן בטח..." הוא אומר, אני מביט בו, בוחן את פניו. "דיברת עם אמא?" אני שואל. "לא..." הוא עונה. "היימיטץ', אכפת לך?" הוא שואל והיימטץ' קם. הם יוצאים מהחדר.

לילי - אני נשארת משועממת במקומי.

אז רגע, לא הבנתי. מי יצא מהחדר ומי נשאר?

פיטה ♥ והיימיטץ'.

טומי - אני מביט בהם יוצאים מהחדר. "עוד כמה שעות נגיע למחוז 11?" אני שואל את אפי. "אנחנו נגיע למחוז 11 בשעה 11 וארבעים. הטקס יתחיל ב11 חמישים וחמש, והארוחה תיערך בשעה שש בערב. עד אז יהיה לכם סיור בשדות הדגן ומפעלים של המחוז." אומרת אפי. יש. אני חושב בציניות

לילי - מחוז 11... מעניין איך יהיה שם. זה אחד המחוזות שפחות שומעים עליהם.

טומי - "כמה שטח תופסים כל השדות שלהם?" אני שואל, "זאת אומרת - מחוז 11 עצום."

לילי - "בערך 80% מהשטח של מחוז 11." אני אומרת לטומי לפני שאפי מספיקה להגיד. "למדנו על זה באיזה שיעור בבית ספר..."

טומי - "יש להם אוכלוסיה ענקית. איפה מאכלסים אותם?" אני שואל

לילי - "בצריפונים קטנים. זה מחזה מזעזע." אפי אומרת, בקול עצוב לכאורה.

טומי - "אם מדברים על בתים אפי, איך נראה הבית שלך?" אני שואל, אני מחייך חיוך ממזרי אבל לא נראה שאפי מבינה אותו

לילי - אפי נראית שמחה לספר לטומי על הבית שלה. היא מתחילה לספר בקול מתלהב, ואני בעיקר מתעלמת.

טומי - נשמע מוזר, אפי מספרת על בית שכל קיר בו בערך בצבע שונה ושיש לה קיר-חלון שכזה שמשקיף על פארק אזורי מכוער. אני מעדיף את הבתים במחוז 12. אפילו את האלה בתפר.

לילי - "אפי, אני יכולה ללכת עכשיו להתקשר?" אני קוטעת אותה באמצע.

טומי - אפי מהססת, "לא."