טומי - אחרי שליסוון גומרת ל"אפר" אותי, אני נועל נעליים. "איך היינו?" אני שואל. "אתה מתכוון - איך לילי הייתה. אתה עמדת שם לחוץ ושתקת." צוחקת ליסוון, "טוב... כן..." אני ממלמל. "היא הייתה בסדר גמור." ליסוון מחייכת
לילי - "תראי לי את הלק שלך." סידוונה פוקדת. אני מושיטה לה את ידי. "יופי. תמשיכי לשמור עליו ככה.." היא ממלמלת בציניות ולקחת שוב את בקבוק הלק שעדיין עומד שם מהבוקר.
לילי - סידוונה מתחילה למרוח לי את הלק מחדש, למרות שלדעתי אין שום טעם בזה ולא קרה לא כלום. אבל היא לא ממש שואלת. כשהיא מסיימת, היא מורה עליי לא להזיז את היד בחמש דקות הקרובות כדי שהלק ייתיבש. אני מתחילה לשנוא שמלות ולקים יותר ויותר בכל רגע שעובר.
לילי - אחרי שעוברות חמש דקות מייאשות סידוונה מרשה לי לזוז ואני קמה מהכיסא ויוצאת מהחדר, מספיק לאט כדי לשמוע את סידוונה ממלמלת משהו על החוסר נימוסים שלי.