שירשור לי ולגל ♥

מקנאה בך כל כך....

לילי - "שום דבר." אני אומרת.

טומי - "לילי, מה קרה?"

לילי -"שום דבר." אני מתעקשת.

טומי - "לילי...?"

לילי - אני מגלה פתאום כמה הנעליים שלי מעניינות. "אתמול.. בלילה..." אני מתחילה להגיד ומקווה שטומי יבין את ההמשך לבד.

טומי - "מה אם זה?"

לילי - "כש..התנשקנו.."

טומי - "מה אם זה?"

לילי - "לא משנה." אני אומרת במהירות.

טומי - "מה?" אני מתעקש

לילי - "לא משנה." אני אומרת ומסתובבת כדי לצאת אבל טומי תופס בידי.

טומי - "מה עם זה?"

לילי - "לא היינו צריכים לעשות את זה." אני לוחשת. "לך יש חברה, ולי יש חבר. זה לא היה בסדר."

טומי - "גם אני לא שש מהמחשבה הזאת. אבל זה היה. אנחנו לא יכולים לעשות עם זה כלום יותר. את מבינה - אם נחפור בעבר זה לא יועיל לנו בעתיד, זה רק יגרום לדברים להיות גרועים יותר, זה ימנע מאיתנו דברים. פשוט.. בואי נשכח שזה קרה ונחיה את החיים." אני אומר

לילי - אני מהנהנת ומסתובבת בחזרה אל טומי. הוא עדיין לא הרפה מידי.

טומי - אני מורח עוד שכבה של משחהה על פני

לילי - אני מביטה על הנעליים שלי.

טומי - "בואי, עוד חצי שעה ארוחת ערב.." אני אומר

לילי - אני עוקבת אחרי טומי אל מחוץ לחדר שלו.

טומי - "אוף אני מסריח מהמשחה הזאת." אני רוטן לעצמי

לילי - "תתפלא לדעת שדווקא אלה המסריחות עובדות טוב יותר."

טומי - "הידד."

לילי - אני מחייכת.

טומי - אני מסתובב אליה פתאום. "כמה אדום אני?" אני צוחק

לילי - "אממ... בערך כמו הצבע של עגבניה. אבל כפול 2." אני צוחקת.