שירשור לי ולגל ♥

לילי - כשאנחנו יושבים, ג'וש עדיין לא עוזב את היד שלי. מוזר....

טומי - אני שותק. ולבסוף לוקח כוס נוספת של מיץ תפוזים

לילי - אני וג'וש שותקים במשך כמה דקות ואז ממשיכים לדבר עד שאפי אומרת שהארוחה הסתיימה ופיניק אומר שהם חייבים לרוץ.

טומי - אני מנסה לחייך הכי יפה שיש ואומר שלום. אחרי שהם הולכים אפי אומרת שכדאי שנפנה את החדר כדי שיוכלו לסדר אותו בחזרה לקראת ארוחת ערב. אני נכנס לחדר שלי ומביט במראה: נראה שמרוב הפעמים שגירדתי - המייקאפ ירד ובמקומו יש קצת אדום. אני מחליף חולצה ומכנס ונשכב על המיטה.

לילי - כשאני בחדר שלי אני מגלה שאני מתה מעייפות ואז אני נרדמת. כעבור זמן לא מוגדר הקריאות של אפי לארוחת ערב מעירות אותי.

טומי - אני קם מהמיטה מקריאותיה הרמות של אפי. "ררראר!" אני אומר ומפיל את ראשי אחורנית בחזרה על המזרן - "טוק טוק." אבא אומר ונכנס. "דופקים!" אני אומר כשראשי מתחת לכרית. "זה מרגיש כאילו לא זכיתי לרגע של פרטיות!" אני מתלונן. "תהנה מזה כל עוד אתה יכול, עוד יומיים אתה תייחל לחזור לזה." אבא אומר ודוחף אותי קצת.

לילי - אני קמה בעייפות מהמיטה, ואחרי שאני שוטפת פנים ונועלת נעליים, אני יוצאת עם אמא לארוחת ערב. אני לא ממש רעבה.

טומי - "יאללה,נלך?" הוא שואל. אני מהנהן באי רצון. "אני מקווה שיש הרבה אוכל אכיל. ובריא לשם שינוי." אני אומר. אבא צוחק - "אתה בן 13 וחצי טומי, למה זה מעניין אותך בריאות וקלוריות." הוא שואל כשאנחנו הולכים - אני לא בדיוק מאורגן אבל אני לא רואה שום סיבה שהיא למה לשים נעליים, אז אני הולך רק עם גרביים אפורים ומכוערים אבל עבים וכיפים. "אני לא יודע למען האמת, זה פשוט ככה... אני רוצה להגיע בכושר למשחקים... חוץ מזה... המותרות האלה גורמים לי להרגיש... מוזר" אני מסביר... בערך

לילי - כשאני מגיעה עם אמא לשולחן, אני כבר בכלל לא מרגישה שאני רעבה, אבל אני יושבת בכל זאת. אמא כנראה מאוד רעבה, והיא מעמיסה על הצלחת שלה הרבה אוכל. טומי ופיטה נכנסים, ובגלל שאין לי משהו יותר טוב לעשות, אני מסתובבת אליהם וסוקרת אותם. כשאני מגיעה לרגליים של טומי אני מגחכת. יש לו רק גרבים על הרגליים. "נעליים יפות..." אני פולטת בצחוק כבוש ומסתובבת לשולחן.

טומי - "תודה. גם שלך" אני אומר ומסתכל על נעלי הלקה האדומות שלה. היא חורצת לי לשון ואני מחזיר לה.
"באף אחת מהשנים שאני מדריכה את המחוז שלכם לא ראיתי כימיה כל כך גרועה בין הנבחרים..." מצייצת אפי.

לילי - אני מרכינה את ראשי ומסתירה את הפנים עם השיער כדי שאפי לא תראה שאני עומדת להתפוצץ מצחוק.

טומי - "זאת לא כימיה גרועה אפי." אומר אבא. אני מתיישב ולוקח אורז וחזה עוף שנראה ומריח אפילו עוד יותר טוב

לילי - "אז מה זה כן?" שואלת אפי בנימה מתנשאת, ואני צריכה לגייס את כל כוח הרצון שלי כדי לא לפרוץ בצחוק. אלוהים, הקול שלה כזה מצחיק...

טומי - "זה פשוט מחמאות שהם מחלקים, חוץ מזה - כימיה לא צריכה להיות טובה, הרצון ליצור כימיה טובה הוא מה שעוזר." אבא מסביר ואני רוצה להתפוצץ מצחוק!

לילי - אני רואה שגם טומי עומד להתפוצץ מצחוק, וזה גורם לי עוד יותר לרצות לצחוק. בסוף אני ממלמלת משהו על זה שאני צריכה לשירותים, ואני רצה מחוץ לחדר. שם אני פורצת בצחוק משוחרר.

טומי - אני מתחיל לאכול את האורז, טעים - הרי מה יכול להיות לא טעים באורז? אבל העוף.. הוא אלוהי ממש! לא רק שהוא נראה טעים - הוא פשוט כזה!!! אני מתענג עליו ולבסוף לוקח עוד חתיכה קטנה ובשביל להרגיש טוב עם עצמי אני לוקח סלט חסה (אף על פי שאני בכלל לא אוהב חסה אבל אין שום סלט אחר על השולחן...) אני אוכל בתיאבון רב. "יש לך בכלל מקום לקינוח?" שואל אבא בצחוק. "לא. אבל אמרתי לך כבר מה דעתי." אני עונה וחוזר לאכול את העוף. קטניס מדברת עם אבא ואפי עם ליסוון והשניה ולילי חוזרת לחדר. "איפה היית לילי?" אני שואל בחיוך. היא מחייכת אליי בחזרה ולוקחת לעצמה עוף ופירה שבכלל לא מגרה אותי, בסופו של דבר אנחנו שותקים כל הארוחה.

לילי - אני משחקת עם האוכל שלי כי,שוב, אני בכלל לא רעבה. אני לוקחת חתיכה קטנה מהעוף, סתם כדי לבדוק למה טומי כל כך מתלהב ממנו. זה באמת די טעים, אבל הוא בטח לא ממש אוכל מלא סוגים של בשר כמוני... הוא לא יוצא לצוד...

טומי - אחרי הארוחה כל אחד הולך לחדרו. אני תוהה עם יש לאבא אפשרות להתקשר לאמא ולשאול לשלומה

לילי - אני חוזרת לחדר בלי לאכול כמעט כלום. אני נשכבת על המיטה ונרדמת שוב.

טומי - אני נשכב שוב על המיטה בתקווה לישון..

לילי - אני מתעוררת בבוקר מקולה המעצבן של אפי. תמיד נחמד להתעורר עם קול מעצבן וחיוך על הפנים...

טומי - סוף סוף אחרי יומיים אני מצליח לישון כמו שצריך! טוב.. לא בדיוק כמו שצריך אבל ישנתי 6 שעות ואני מבסוט!

לילי - אני קמה ומגלה שהבגדים של אתמול, שנרדמתי איתם, כבר לא עליי ואני מסמיקה. אני לבושה בפיג'מה. אני מחליפה לבגדי אימונים ומזכירה לעצמי ללבוש פיג'מה מחר לפני שאני נכנסת למיטה.

טומי - אני רואה שיש לי זמן ונכנס להתקלח... מרוב עייפות כנראה אתמול קצת שכחתי

לילי - אני נזכרת שלא התקלחתי אתמול, אז אני מתכוונת להיכנס, אבל אמא נכנסת ואומרת לי שצריך ללכת. בסוף אני רק שוטפת את הרגליים, הידיים והפנים ומצחצחת שיניים, ויוצאת.