שירשור לי ולגל ♥

טומי - "ארוחת ארבע!" נשמעת קריאתה של אפי. "ארוחת ארבע?" אני שואל מבולבל. "גם לי אין מושג מה היא מדברת..." אומר אבא

לילי - אני ממשיכה להביט בהם. "בבקשה, בבקשה, בבקשה..." אמא עדיין מהססת. "נחליט בארוחת ארבע, מה שזה לא יהיה."

טומי - אנחנו הולכים לאכול "ארוחת 4"

לילי - אנחנו הולכים לחדר האוכל, ומגלים שארוחת ארבע זה מין ארוחה עם חטיפים ועוגות ודברים כאלה.

טומי - זה לא החדר אוכל הרגיל, זה שיפוץ שלו: יש שתי ספות וכורסאות מבד קטיפה אדום ובאמצא שולחן מעץ מהגוני ועליו עוגות, עוגיות וקנקן תה.

לילי - "אוו...קיי..." אני אומרת. אפי מזמינה אותנו לקחת דברים ולהתיישב.

טומי - אני לוקח בתור התחלה כוס מיץ

לילי - אני לוקחת עוגייה קטנה וכוס מים.

טומי - אני שותה את המיץ בצימאון - "אז... ספרי לנו אפי, ממתי עושים ארוחות 4?" שואל אבא. "מאז השנה. החלטתי לגרום לך שלא ישעמם והזמנתי את מחוז 4." היא עונה.
"למה דווקא מחוז 4?" קטניס שואלת.
"חשבתי שאתם אוהבים את פיניק!" אומרת אפי.
דפיקה בדלת.

לילי - אני נוגסת בעוגייה ואפי פותחת את הדלת. פיניק נכנס, ואחריו ברוק והשותף שלה.

טומי - אני יורד לשבת למרגלות הספה

לילי - אני עוקבת במבטי אחרי ברוק והנער. ברוק לבושה בשמלה קצרה, ירוקה, שממש מחמיאה לה. היא אספה את שיערה בקוקו מרושל, ועל צווארה יש שרשרת פנינים. 'נוו, בטח, מחוז 4....' אני חושבת לעצמי. הנער לבוש בחולצה כחולה שעשוייה מהבד שממנו עשויה החולצה של ברוק, ומכנסיים שחורים. שיערו החום מעוצב לתסרוקת קוצים. זה הנער היחיד שלא היה שם כשהעלבתי את הקרייריסטים. מזל.
אפי עורכת בינינו היכרות. "מי שלא מכיר: ברוק, פיניק וג'וש." ג'וש מחייך חיוך צחור אלינו. "פיטה, קטניס, טומי, ולילי." אמא ופיטה מנופפים לשלום וקמים לחבק את פיניק, טומי מסתפק במנוד ראש ואני מחייכת בחזרה. עובר רגע מתוח עד שאפי אומרת "נו, אז תשבו ותאכלו!" ג'וש לוקח פרוסת עוגת גבינה ומתיישב לידי. ברוק לוקחת מאפין ומתיישב על הספה ליד טומי (בערך, הוא יושב על הרצפה.) פיניק מתיישב ליד פיטה ואמא, שמיד מתחילים לדבר.
"היי," אומר ג'וש. "מה קורה?"
"היי, וטוב, תודה." אני אומרת. "איך איתך?"
"אצלי אחלה." הוא אומר ובוחן אותי. "בת כמה את? 13?"
"קרוב, 12." אני מחייכת.
"אוי, מסכנה. כבר בגיל כזה להיבחר?" הוא מניד את ראשו בעצב.
אני מהנהנת. רק שלא יחפור על זה עכשיו... "בן כמה אתה?"
"אני בן 15. את נראית די מפותחת לגילך." אני מסמיקה. זה לא משהו שבנים אומרים בדרך כלל...
"אני? אני דווקא די נמוכה..." אני מרימה אליו את עיני. "אתה גבוה ממני באיזה שני ראשים."
ג'וש קם ומקים אותי. הוא מודד את הגובה בינינו. "רק ראש וחצי..." הוא מחייך.
"רק..." אני אומרת בבוז.
ג'וש צוחק. יש לו צחוק ממש חמוד... אני מתאפקת לא לנער את הראש. 'מה קורה לך, לילי? אסור שזה יקרה!' אני נוזפת בעצמי, 'בסוף, הוא הרי ינסה להרוג אותך כמו כל האחרים.' אני מזכירה לעצמי לשמור על פוזה של נערה קטנה בת 12, מה שלא היה קשה בהתחשב בגובה שלי. תזכורת לעצמי: לא להתרברב ביכולות חץ וקשת. לדבר רק על זריקת דברים.
אני מציצה מעבר לכתפו של ג'וש. ברוק מדברת וטומי מקשיב בשיעמום מוחלט. אני מגחכת. טומי המסכן...

חשבתי שהכי צעיר משאר המתמודדים בן 16 / 16 וחצי XD חחחחחחחח ג'וש >< ככה את עושה? לא מספיק הוא ינסה להרוג את טומי ואת לילי? ><

--

ג'וש - "בן כמה הנער מהמחוז שלך?" אני שואל.
"אממ 13 וחצי. למה?" עונה לי לילי.
"סתם, בלי סיבה... הוא הבן של פיטה נכון?"
"רואים."
"כן... את יודעת במה הוא טוב?"
"בלהיות מעצבן בעיקר."
אני צוחק. "למה אתה שואל?" היא שואלת. "בלי סיבה מיוחדת."

טומי - "טומי. טומי. טומי!"
"מה?!" אני שואל בבהלה. "אתה בכלל לא מקשיב לי!" אומרת ברוק בכעס.
"כן כן"
"אל תגיד לי 'כן כן'! אני מדברת איתך! ברצינות אין לך שום ידע בניהול שיחה?!"
אני נאנח ולוקח עוגיה ומכרסם אותה - "אני בהחלט מנסה לנהל איתך שיחה. זאת לא אשמתי שאת לא נותנת לי לומר שלום." אני אומר.
ברוק לוקחת עוגיה ונאנחת: "אני בהחלט מנסה לנהל איתך שיחה. זאת לא אשמתי שאתה לא אומר לי להפסיק ולשתוק." היא מחקה את נימת קולי. אני חורץ לשון ונשען אחורנית.

נחייה עם זה...

לילי - אני מתחילה לחשוד קצת בג'וש, אבל אני מכריחה את עצמי לא לחשוב על זה.
"במה אתה טוב?" אני שואלת.
"בלהיות חמוד..." הוא אומר ואני מגלגלת עיניים. הוא צוחק.
"למה את שואלת?" הוא מנסה לחקות את קולי.
"בלי סיבה מיוחדת." אני מחקה אותו ושנינו צוחקים.
כשאנחנו מסיימים לצחוק, אני רואה שטומי מביט עליי בהבעה מובסת. ברוק מחרפנת אותו.

ברוק - "אז אתה מקשיב? אז אני הולכת אליה והיא אומרת לי... או, היי ג'וש." אני אומרת. הוא כזה מעצבן...
"היי, מה קורה?" הוא שואל.
"סבבה. אני בדיוק סיפרתי לטומי על איך שאנג'לינה אמרה לי..." והחוצפן הזה משתיק אותי בתנועת יד!
לילי יושבת ליד טומי. הם מתלחשים. מה קורה שם?

טומי - "איזה נודניקית היא! חשבתי שבנות אמורות להיות דברניות גדולות רק עם בנות אחרות" אני לוחש. "איך היה לדבר עם ג'וש?"
"הוא... בסדר למען האמת..." אומרת לילי בהיסוס.
"אבל הוא קרייריסט. בדיוק כמו ברוק." אני אומר. "כן... אבל קשה לי להאמין שברוק תהיה קרייריסטית... ההורים שלה לא היו כאלה..." אומרת לילי.
"אבל הם רוצים שהיא תנצח."
"אולי... אבל קשה לי להאמין שהיא רוצה בזה."
"לכי תדעי מה עובר לאנשים בראש... בשניה היא יכולה להפוך את העולם ולברוח לבדה, ובאותה מידה היא יכולה באותה שניה להרוג ולהיות קרייריסטית למופת." אני נואם ולילי מקשיבה. אני נאנח. "אבל תעשי מה שבא לך... רק אל תשכחי מי את, טוב? עם תזכרי את זה... לפחות תדעי שעשית הכל כדי להשאר שפויה בעולם לא שפוי." אני ממשיך. לילי מסתכלת עלי כאילו אמרתי עכשיו משהו מכובד ביותר. אני קם ולוקח עוגיה נוספת

לילי - "אוקי... מאיפה זה בא עכשיו?" אני שואלת כשטומי מתיישב ומכרסם עוגייה.

טומי - אני מכרסם את העוגיה. נו יופי - אני לא אוכל כל היום ואחר כך טוחן לי עוגיות. מאוד בריא!

לילי - "זה סתם ככה אתה פולט משפטים חכמים איכשהו לאוויר ובשאר הזמן סתם מעצבן?"

טומי - "רוב תודות." אני עונה. "תפסיק לומר את זה כל הזמן!" כועסת לילי

לילי - אוף נודניק... "ותפסיק לחייך את החיוך הזה! זה חיוך מעצבן!" אני יודע. זה הרעיון שלו." הוא עונה בשלווה.

טומי - אני מחייך את החיוך 'תזכורת: לאכול בארוחת ערב הרבה כדי לא לאכול הרבה ג'אנק אחר כך' אני משנן בראש

לילי - אני כמעט רוקעת ברגלי בעצבנות, אבל אני יודעת שזה יראה ילדותי, אז אני פשוט קמה ומתיישבת ליד ג'וש, שבדיוק קם. הוא מתיישב כדי לשבת לידי, ואני קמה כדי ללכת איתו. אחר כך הוא קם ואני מתיישבת. בסוף הוא מתיישב במהירות ואנחנו צוחקים. ברוק רק מסתכלת עלינו בחצי חיוך לא משועשע.

טומי - "פתטי!" אני אומר.

לילי - אני מוציאה לטומי לשון, כשג'וש מחזיק את היד שלי והולך איתי יד ביד למקום שישבנו בו קודם. שיתמודד עם ברוק בעצמו...

טומי - אני מביט בצלחת העוגיות. חושב עם לקחת עוד אחת או לחכות לארוחת הערב