שירשור לי ולגל ♥

טומי - "מה אתה רוצה שאגיד?"

פיטה - "שתסביר לי מה אמיתי בעינייך."

לילי - "את...את... איך את.." אמא מגמגמת. "באמת שאין לי מושג" אני אומרת.

טומי - "אין לי מושג."

פיטה - "אוקי. עכשיו אני מבולבל. אז למה אמרת את זה?"

לילי - אני ואמא עומדות, שותקות.

טומי - "כי זה נכון. אתם נראים... וואו - לקרוא לזה מאוהבים זה ממש קטן למה שזה נראה שאתם... אתם נראים המאוהבים של מחוז 12. ההוכחה לכך שגם במחוז הכי נידח קיימות אהבות כל כך גדולוץ."

פיטה - אני נשאר המום, ללא מילים.

לילי - "את באמת חושבת שמה שאמרת עכשיו נכון?" אמא לוחשת.

טומי - "תגיד משהו... תגיד משהו..."

פיטה - "אבל אני לא יודע..." אני אומר, בוהה באוויר כמו אידיוט.

לילי - "אני לא בטוחה..." אני אומרת בחוסר נוחות.

טומי - "היום הזה נהיה יותר ויותר גרוע."

פיטה - אני מתעורר. "למה?"

לילי - אמא נאנחת בשקט.

טומי - "אתה באמת שאלת את זה הרגע?"

פיטה - "כן... נראה לי" אני אומר בדכדוך.

לילי - "מה?" אני שואלת את אמא.

טומי - "אתה לא שם לב למה שקורא סביבך?!"

פיטה - "תלוי למה אתה מתכוון.." אני אומר מבוייש

לילי - "כלום.." אמא מזדרזת להגיד.

טומי - "אתה אידיוט."

פיטה - בגלל שטומי כועס עליי, אני לא מעיר לו על זה. "למה?"

לילי - אני מבינה שכלום לא ייצא מהשיחה הזאת, אז טני נכנסת חזרה והולכת במסדרון.

טומי - "יום האסיף, בסיומו: תראה איפה אנחנו נמצאים. אחר כך אני שומע שהתנשקת עם קטניס... קצת לא..."

פיטה - "קצת לא...מה?"

לילי - אני מנסה להחליט לאן ללכת. בסוף אני מחליטה ללכת לדבר עם טומי על זה.

טומי - "כואב לי הראש" אני אומר ובוהה בכוס.

פיטה - אני נאנח. "לא רק לך.."

לילי - אני מגיעה לדלת ושומעת קולות. טומי...ופיטה. אוקי..לא להיכנס. אני הולכת לחדר שלי.

טומי - אני מגחח

*מגחך

פיטה - "זה ממש לא מצחיק." אני אומר ומניח אצבע על רקתי.

לילי - אני נכנסת לחדר.

טומי - "כן כן."

פיטה - עכשיו זה תורי לגחך.

לילי - אני צורחת. יש מישהו בחדר שלי. אין לי מושג מי זה, כי האור כבוי.

טומי - אני ואבא שומעים איזה צרחה מהחדר ליד, אני מזנק לחדר - החדר בו מתגוררת לילי...