שירשור לי ולגל ♥

לילי - החדר חשוך. אין לי מושג מי זה. הדלת נפתחת. אני מסתובבת ורואה את טומי, פיטה ואמא. הם מבוהלים.

טומי - אני מתנשף..

לילי - אני מסתכלת על טומי. הוא נראה דיי מפוחד. אני מסתובבת בחזרה לדמות אבל לא מצליחה לראות אותה. אני שוב מסתובבת, ונראה שטומי מזהה אותה.

פיטה - "מה לעזאזל אתה עושה פה?"

לילי - אני הולכת אחורה בצעדים איטיים ומתקרבת אל אמא. "מי זה?" אני לוחשת.

פיטה - אני מחכה לתשובה

לילי - אמא נדה בראשה בתסכול, כאומרת 'אין לי מושג'.

יווואו אין לי מושג מי זה! הלפ!

פיטה - מחכה!

טוב, זה לא עומד להיגמר אז... שיהיה

לילי - הדמות מתקדמת צעד אחד קדימה. אמא מתנשפת בבהלה. "אמא?" אני שואלת בפחד. "לא נכון!" טומי קורא. "שאלתי, מה אתה עושה פה?" הקשה פיטה. "מזמן לא התראינו." אומר הנשיא לשעבר סנואו בחיוך מרושע.

אבל הוא מת! "המורדים הצליחו להפיל את הנשיא סנואו!"

--

טומי - אני המום

לא! תיקון: המורדים הערימו על הנשיא סנואו!!

---

לילי - הנשיא לשעבר ממשיך לחייך. "מה אני עושה פה?" הוא חוזר "עומד!" הכריז, ואם לא הייתי כל כך מפוחדת, הייתי מתפוצצת מצחוק עכשיו.

טומי - "כל כך דומים" אומר סנואו ומתקרב אליי, הוא כמעט נוגע בי אבל אבא מעיף את ידו. "לא." הוא אומר והנשיא מתרחק.

--

עברית זאת כזאת שפה תקועה!
באנגלית זה "DONT"! "לא" נשמע עלוב /:"

לילי - אמא סיפרה לי קצת על סנואו. אבל אני בקושי יודעת עליו חוץ מזה שהוא היה פעם נשיא, הוא אימלל את אמא ופיטה ובגללו הם כמעט מתו ועכשיו הם צריכים להעמיד פנים שהם מאוהבים. כבר ממבט ראשון אני בטוחה שאני שונאת אותו.

טומי שעושה לי בעיות בלי סוף >< - אני זז צעד... ועוד אחד וממהר בהמשך המסדרון עד שאני פוגש באווקס אחד. "אממ שלום, אני לא יודע עם זה הדברים שמתפקידך לטפל בהם אבל... איך אני אומר לך את זה? יש פסיכי מטורף בחדר של לילי... נוו הקטנטונת היפה הזאת? אתה יכול להודיע למישהו על זה... שיעוף מכאן? שיואו תודה." אני אומר במהירות והאווקס עושה אחורה פנה והולך לאנשהו.

הקטנטונת היפה הזאת? חחח לילי מודה לך....

לילי - הלב שלי דופק במהירות והדם עולה לי לראש. אני מפחדת. בחיים שלי לא פחדתי ככה. "אז..." אומרת אמא במתח מפוחד "מה לעזאזל אתה עושה פה? חוץ מלעמוד?" הוסיפה במהירות שמתי לב שטומי נעלם. איפה הוא?

תודה שהגבת XD תתחברי לג'ימייל XD

--

טומי - אני עוקב אחרי האווקס במבטי ותוך דקה או שתיים מתקרב אליי מישהו שלבוש כאוכף שקט - "בהמשך המסדרון." אני מצביע לפני שהוא בכלל שואל אותי על הא ועד דא..

חחח בבקשה אבל אל תתרגלי לזה... אני אצל סבתא שלי ואבא שלי עוד לא תיקן את האינטרנט...

לילי - אלוהים, איפה טומי? איפה הוא? לפתע אני מרגישה שמישהו עומד מאחורי. אני מסתובבת. זה נראה לי כמו אוכף שקט. בבת אחת אני מרגישה הקלה. אוכף השקט נכנס לחדר ואחריו טומי. הדם אוזל מפניו של סנואו.

טומי - אוכף השקט מלמל משהו ואיכשהו מתקרב לסנואו ומרדים אותו. הוא לוקח אותו. "אל תדאגו. הוא לא יגיע לכאן שוב." הוא אומר ופונה לצאת, שסנואו תלוי על כתפו. אני מביט בלילי שנראת מפוחדת עד מוות, "מ..מה זה ה..היה?" היא שואלת מבולבלת. "פסיכי." אומר אבא ויוצא בכעס, אני מביט בקטניס, מחכה שמשהו יקרה אבל היא רק אומרת: "אני מניחה שעכשיו זו רק היתה הכנה לימים הבאים על הרכבת..." היא אומרת ומלטפת את לילי המפוחדת... "אווו ברצינות? רק תעשו טובה - תסגרו את הדלת, טוב?" אני מבקש בשיעמום מקטניס. "תקשיבו - אני יודעת שזה... איך אגיד? מוזר לכם... אבל אנחנו באמת מצטערים... אני יודעת, כמה קשה לסלוח... אבל... אתם, שניכם, הדבר היקר והחשוב ביותר שיש לי ואבא שלך... אם תתנו לנו לדבר על כך..." היא אומרת ומסתכלת על שנינו במבט מתחנן.

--

מוחעחעחחעחע!
יש מצב את עושה ש-לילי מפחדת להיות בחדר, והיא אומרת להם את זה בארוחת ערב... באלי שאפי תגיד לה לישון בחדר של טומי (:3

כן..


לילי - אני נושפת אוויר בחוסר סבלנות, אבל לא עונה. אני מסתכלת על טומי בציפייה שיענה.

טומי - אפי נכנסת מזועזעת מעט לחבר מנגבת את מצחה במטפחת שתואמת לבגדיה הססגוניים... "אנחנו לא עומדים בלוח הזמנים. קדימה! ארוחת ערב!" היא מכריזה. וכולם יוצאים והיא בעקבותינו...

חחח...

לילי - כבר ארוחת ערב? איך שהזמן עובר... כשלא נהנים. אני הולכת במסדרון אחרי אפי ואמא, וטומי בעקבותיי. לפי מצב הרוח של אפי, אני מבינה שהיא עדיין לא שמעה על מה קרה בחדר שלי הרגע.

היא מזועזעת XD

--

טומי - אני הולך אחרון...

חחח מתוחכמת שכמותך

לילי - אנחנו מגיעים לשולחן שישבנו בו בארוחת צהריים ויושבים בדיוק באותם מקומות. השולחן גדוש מאכלים חדשים, ששוב, אין לי חשק לאכול.

טומי - "איפה אבא שלי?" אני שואל ומביט במקום הריק

לילי - אמא מושכת כתפיים, בדיוק כשפיטה נכנס לחדר. אני חושבת על זה שאני ממש לא רוצה לישון בחדר שלי...