שירשור לי ולגל ♥

טומי - "ברצינות? עד המשחקים הברזתי פחות או יותר משיעורי היסטיית המשחקים. גם יש לי את כל הבית לעצמי. אין סיבה שאני לא אצליח." אני אומר

לייל - "המורה במצב רוח נורא נחמד היום. הוא נתן לי לצאת מהשיעור." אני אומרת בציניות. טומי מגחך. "טוב. אני רואה שאתה עדיין בדעתך להבריז. אז תהנה. ואולי בהזדמנות תספר לי איך זה. כי אף פעם לא הברזתי משיעור. בטח שלא מיום לימודים שלם. מה שמזכיר לי, שאני צריכה לחזור לכיתה." אני אומרת ומסתובבת, אבל לפני שאני מספיקה להגיד ביי, טומי קורא לי. "את ברצינות בחיים לא הברזת משיעור?" הוא שואל. "למה זה לא מפתיע אותי...." אני מסתובבת חזרה ותוקעת בו מבט זועף. "אל תתחיל בבקשה. גם ככה אני מתפלאת מעצמי שלא התחרפנתי ממך אתמול. היית נודניק לא נורמלי." אני מתחילה לחקות אותו. "'את טוחנת לי במוח. שקט. מתפוצץ לי הראש. יש לי בחילה.' זה לא שאני מאשימה אותך בזה." אני מזדרזת להגיד. "אבל היה נחמד אם היית טיפה יותר... נחמד. ניסיתי לעזור." טומי מביט בי, וחיוך גדול מתפשט על פניו. "רוצה לנסות פעם אחת?" הוא שואל. "מה?" אני מתבלבלת. "להבריז. רוצה לנסות להבריז?" אני פוערת את עיניי בהפתעה. "אני? להבריז?" טומי מהנהן. "מה קרה? מפחדת?" הוא מקניט אותי. "נעלם לך כל הכאב ראש, או שהוא חזר ובגלל זה אתה שוב נודניק?" טומי מתעלם ממני. "את רוצה?" אני מהססת.

טומי - "את פוחדת?"

לילי - "לא!" אני אומרת בתקיפות כזאת, שבטוח משכנעת את טומי שאני פוחדת. כי אני כן.

טומי - "אז קדימה. תבריזי איתי - אם יש לך אומץ." אני אומר

לילי - "אני... אממ... אני..." אני מביטה בו.

טומי - "אני צריך לחזור לכיתה. תודיעי לי בהפסקה מה החלטת."

לילי - "בסדר..." אני ממלמלת.

טומי - אני חוזר לכיתה ומתיישב במקומי.

לילי - אני מסתכלת במראה. אני באמת נראית קצת עייפה, או חולה. אני שוטפת פנים וחוזרת לכיתה.

טומי - אני כותב את החומר במחברת במהירות. עוד רבע שעה צילצול.

לילי - אני מתיישבת. "תודה שהואלת בטובך לחזור, העלמה הות'ורון." המורה אומר. אני מסמיקה וממהרת להעתיק מהלוח.

טומי - תוכנית פשוטה: להעלם מאחורי מגרש הגרוטאות וללכת דרך האחו לשכונת הסוחרים ולכיכר. אף אחד לא יתפוס אותי - לא בשעה הזאת של היום.

לילי - אני מהרהרת בהצעתו של טומי. כשנשמע צילצול, אני מחליטה להסכים.

טומי - אני מכניס את הציוד לתיק ויוצא אחרון והכיתה.

לילי - אני אומרת לאמה, ליז וסיידי שילכו בעלדיי. הן הולכות, ואני יוצאת אחרי שאני בטוחה שכולם יצאו. אני מחפשת את טומי במבטי.

טומי - אני יוצא מהכיתה והולך לעבר הכניסה האחורית. "טומי!" אני שומע קול מוכר. לילי.

לילי - טומי מסתובב אליי ואני ממהרת להגיע אליו על הקביים.

טומי - "מה החלטת?" אני שואל אותה כשהיא מתקרבת. מורה עובר לידינו ואני עוקב אחריו במבטי עד שהוא נעלם.

לילי - "אני מסכימה." אני אומרת לו.

טומי - "וואו הות'ורן." אני אומר. "עכשיו בואי, אם אנחנו רוצים לעוף מפה כדאי שנצא עכשיו." אני אומר ופותח את הדלת האחורית. אנחנו יוצאים אל מגרש הגרוטאות - לרוב משחקים כאן כדורגל, או במקרים מסויימים זה מקום ההתמזמזויות הראשי של תלמידי הכיתות הגבוהות. כל זה רק בגלל שאין פה כמעט אף פעם מורה משגיח - אסור לשחק משחקי כדור בחצר בית הספר שקרובה למבנה ולכן רוב הזמן אנחנו יושבים בהפסקות בקבוצות ומשחקים קלפים או מעתיקים שיעורים. זה הולך רוב הזמן דיי טוב - כל עוד המורה המשגיח לא חושד באף אחד.
"בואי." אני אומר לה. אנחנו הולכים במגרש הגרוטאות כמו זוג מטומטמים. אני מציץ מעבר למבנה לבדוק שאף מורה לא בא. אנחנו מגיעים לערמת גרוטאות - "צריך לעבור אותה ואנחנו מחוץ לשטח בית הספר, משם לאחו ואנחנו יכולים לעלות לשכונת הסוחרים. את מתחרטת?" אני שואל. "לא." היא אומרת. אני עובר ראשון את הערמה - לילי מסתבכת בגלל הקביים.
"תעזבי אותם" אני אומר לה.
"לא יכולה."
"נו."
"אני לא יכולה טומי. אסור לי."
"אז תעזבי אותן ותני לי יד, אני אייצב אותך."
"טומי."
אני חוזר על צעדיי עד נקודה מסויימת. "פשוט תעזבי אותן ותשעני עליי." אני אומר לה. היא עוזבת קב אחד אבל לא מרפה מהשני.
"לילי!" אני אומר.
"טומי מלארק ולילי הות'ורן!" אני שומע קול של אדם מבוגר. אני מרים את מבטי ולילי מסבה אליו את ראשה.
"מנסים להבריז?" שואל האיש. לילי משפילה מבט ואני רק מביט בו. "מנסים." אני מאשר.
"תצאו משם מיד. שניכם. אני הולך לסדר ברגע זה פגישה עם המנהל. אני מקווה שיש לכם תירוץ טוב." הוא אומר, אני מרים את הקב ונותן אותו ללילי. "טומי." היא אומרת כשאנחנו מחכים באמצע המגרש. "מה?" אני שואל אותה בעצבנות. "הייתי אמור לדעת שהיום תהיה שמירה?" אני שואל. המורה ההוא חוזר ואומר לנו להתלוות אחריו.

לילי - "אתה עדיין שקרן גרוע, הא?" אני שואלת את טומי בלחש.

טומי - "יש דברים שלא משתנים גם אחרי מאה שנה."

לילי - "זאת אשמתי. אני מצטערת."

טומי - "כן בטח."