שירשור לי ולגל ♥

לילי - זה מכה בי יותר חזק מהפצצה. "בסדר." אני אומרת בשקט.

טומי - אנחנו שותקים

לילי - אני שותקת. אני לא מאמינה. פשוט לא מאמינה.

טומי - "מה קרה?,

לילי - "שום דבר." אני אומרת מהר מדי, ואז מתוודה. "ראיתי את זה בעיניים שלך. אתה מפחד ממני." אני אומרת.

טומי - "אני לא"

לילי - "טוב." אני אומרת אבל יודעת שהוא משקר לי. גם אם הוא לא מודה בפני עצמו, אני יודעת שזה נכון.

טומי - "לילי. אני לא מפחד ממך. פחדתי. אבל זהו. זה נגמר."

לילי - אני מושכת בכתפיי.

טומי - "את הולכת להאמין לי?"

לילי - אני נדה בראשי.

טומי - "טוב." אני מושך בכתפיי ומנשק אותה על ההלחי.

לילי - אני מחייכת.

טומי - "כשתאמיני לי, תודיעי לי." אני אומר ומתרחק ממנה קצת. אני בוהה בנקודה דימיונית בשלג.

לילי - "תודה בפני עצמך שזה נכון. כי זה נכון. ואז תודיע לי." אני אומרת.

טומי - "אני לא מפחד ממך לילי."

לילי - "מה שתגיד." אני אומרת.

טומי - "תודיעי לי רק."

לילי - "להודיע מה?"

טומי - "כשתאמיני לי."

לילי - אני צוחקת. "זה לא עומד לקרות בקרוב."

טומי - "חבל."

לילי - "למה חבל?"

טומי - "כי אני אמרתי לך את האמת.."

לילי - "אתה לא. תחפור עמוק בתוך הפינות האפלות של ליבך, ותגלה את האמת על עצמך." אני אומרת בקול מטופש של מגדת עתידות.