שירשור לי ולגל ♥

טומי - אני שותק ומקשיב למריבה: "אני חושבת על רעיון אבל הוא כל הזמן מציע רעיונות דביליים!!" היא אומרת שוב. ייאי. אני האשם בסיפור

לילי - "הנה! אנחנו מקשיבים! איזה מין רעיון יש לך? הואפשוט מציע את מה שהוא חושב. את אומרתבקול את מה שאת חושבת ומעליבה אותו!" אני עדיין לא צועקת.

טומי - למען האמת, אני לא נעלב - אבל שיהיה. אני רוצה לומר אבל נותן להן את הבימה. "אתן עלולות לגלות את המחבוא לעוברים בדרך..." אומר ג'וליאן

לילי - "אויש תסתום! למי אכפת? הם ממילא לא יכולים להיכנס לפה, וגם אם כן, אנחנו יכולים להרוג כל אחד בחץ בשנייה! זה לא משנה אם נהיה בשקט!" ברוק צועקת.

טומי - אני קופץ שפתיים. "מישהו יכול לגנוב את זה..." אני ממלמל. אני לוקח את המעיל שלי שמוכתם קצת בדם, הנעליים שלי בקצה השני של החדר, אבל זה לא בעיה. אני לובש את המעיל ומתחיל לנסות לקום

לילי - "ברוק! זה שאת עצובה או עצבנית או לא יודעת מה בגלל שיש סיכוי של אפס שג'וש מת, זאת לא אשמתו של אף אחד! לא שלי, לא של טומי ולא של ברוק! את לא צריכה להוציא עלינו את העצבים שלך!!" עכשיו אני כן צועקת. זה בלתי אפשרי ככה.

טומי - אני מצליח, בערך - לעמוד על רגל אחת ובערך לדדות מטר. רק שאז שוב מתחילה לי סחרחורת.

לילי - פגעתי בברוק. אני יודעת את זה לפי הדמעות שבעיניה שהיא מנסה להסתיר. אני מרגישה מלאה רגשות אשמה. "תראי, ברוק, אני מצטערת, אבל את יודעת שזה נכון. את יודעת שאת לא צריכה להתעצבן עלינו."

טומי - אני מתנשף כמו מטורף בלי להבין בכלל למה, וממשיך בערך לגמור את המטר עם סחרחורת.

לילי - ברוק לא עונה. היא פשוט מסתובבת. "ברוק..." אני מנסה לפייס אותה.

טומי - מזל, אף אחד לא מבחין בי. אני נתמך בתקרת המערה - היא לא גבוהה כל כך - מסתבר - אני מתנשף כמו מטורף. ממש כמו מטורף ובקושי רואה משהו מכל הסיחרור.

לילי - "זה לא משנה לילי. את כבר אמרת את מה שאמרת, ואת יודעת שהתכוונת לזה." היא אומרת בקול סתום מבכי.

טומי - "בנות אתן עושות המון רעש גם כשאתן לא צועקות, אתן יודעות?" ג'וליאן שואל-אומר. שיט.

לילי - אני מסתובבת אל ג'וליאן. "ג'וליאן..." אני מתחילה. ואז אני רואה את טומי, נשען על קיר המערה עם המעיל והנעליים, חיוור. "מה אתה עושה?" אני שואלת ורצה אליו.

טומי - "מביא את המה-שזה-לא-יהיה." אני אומר מתנשף.

לילי - "שב," אני אומרת לו. "אני אלך להביא את זה." אני אומרת, וממלמלת "למרות שאין לי מושג איך."

טומי - אני נתמך בה כשהיא עוזרת לי לשבת.

לילי - ג'וליאן כבר ממשיך לחפור את חומת השלג כשאני עוזרת לטומי להתיישב.

טומי - "זה כל כך מעצבן.." אני אומר בשקט.

לילי - "מה מעצבן? שאי אפשר להביא את המתנה?" אני שואלת בשקט.

טומי - "לא. שמסתחרר לי הראש." אני עונה לה. רוח נכנסת לתוך המערה: ומשהו חובט בפניו של ג'וליאן. "מה לעזאזל זה היה?!" הוא שואל ומשפשף את לחיו.

לילי - אני מעבירה לו את תרמוס המים ומסתכלת על ג'וליאן. הוא משפשף את הלחי שלו. על הרצפה, לידו, נח מצנח כסוף.

טומי - "מה יש בפנים?"

לילי - ברוק מסתובבת אלינו בעיניים אדומות. ג'וליאן מרים את המצנח. "מי רוצה לפתוח?"

טומי - לא אני. אני חושב אבל לא אומר זאת בקול