שירשור לי ולגל ♥

טומי - אני הולך...

לילי - אני לא מקבלת תשובה. אני מחטטת בתיק ומחפשת משהו. לא יודעת. הגפרורים והתחבושות נעלמו.

טומי - הולך, הולך, הולך.

לילי - אני מחפשת צעדים על השלג. אני מוצאת ועוקבת אחריהם. אחרי כמה מטרים מתחילים להיות גם סימני דם והאבקויות. "אוקיי... עכשיו אפשר להיכנס לפאניקה..." אני ממלמלת לעצמי ומתחילה לרוץ בעקבות הדם.

טומי - אני שומע מישהו רץ ומיד יורד להסתתר - לא רואים אותי, מזל. אני מביט ורואה נערה פצפונת. לילי - ללא ספק. אני מסתובב ומתחיל לרוץ בכיוון הנגדי. אני מחייך חיוך קטן, היא נראת בריאה ולא פצועה. מזל

לילי - אני שומעת רעש מהצד ומסתכלת לשם, אבל אז אני שומעת צעקות מקדימה. אני רצה לשם, וכמעט דורכת בשלולית קיא. איכס, אנשים תנקו אחריכם...

טומי - אני רק רץ, ופונה לעבר מקום בו עוד לא הייתי

לילי - אני עוקבת אחרי הדם והצעקות. אני רואה את ג'וליאן נלחם עם מישהו. במבט נוסף אני מגלה שזה המתמודד ממחוז 9. "ג'ול!" אני צועקת, וזורקת לו את הסכין. הוא תופס וומשיך להילחם כשאני עומדת מהצד עם הקשת למקרה שג'וליאן יפצע.

טומי - אני רץ בטיל, אסור ללילי לראות אותי עכשיו.

למה?

לילי - אחרי כמה דקות ג'וליאן מכניע את המתמודד, אבל לא הורג אותו. "ג'ול... הוא יכול לחזור להרוג אותך בלילה..." אני לוחשת לו כשהילד נאנק מכאב.

לא יודעת XD

טומי - אני רץ

פיטה - "אני יכולה להשאר לבד, אתה יכול ללכת לישון..." לוחשת לי קטניס, אני מביט עליה - "אני בסדר."
"בשאר המחוזות לא צופים בהם 24/7 פיטה, חוץ מזה - לא ראו את טומי מהרגע ששמעו את הגונג. תהיה בטוח שהוא מצא לו פינה שקטה וזה."
"אני באמת בסדר, קטניס."

לילי - "הוא לא יעשה את זה. נכון שאתה לא?" שואל ג'וליאן בקול מאיים. אפילו אני נבהלת ממנו. הילד, שקטן מגוליאן בשנתיים מיבב ומניד את ראשו. "הוא אמר לא." אני אומרת לג'וליאן. "אני יודע." הוא עונה וחוזר בדרך שבאתי בה.

פיטה - אני מביט במסך, לילי וג'וליאן, היא מפחדת. בנוגע לג'וליאן - אני לא בטוח... "אני לא מבין..." אני אומר.
"אתה חושב שהיא והוא ישארו אחרונים?" קולה של קטניס רועד.
"בשבילה אני מקווה שלא... הנער הזה גרם ב5 דקות לנער השני לגסוס..." אני ממלמל.
אנחנו שותקים

לילי - ג'ליאן ממש מפחיד אותי עכשיו. "אני אמשיך לשמור... זה בסדר אתה כרגע נלחמת..." אני ממלמלת.
"לא, אני אשמור אני בסדר גמור."
"בטוח?" אני שואלת "אתה נראה נורא עייף..."
"כן באמת." הוא אומר.
"הגענו. העץ שישבתי עליו פה." אני אומרת ומכוונת את ג'וליאן.

פיטה - "היא ילדה חכמה קטניס, היא יודעת ממי ומתי להזהר." אני מנסה לעודד את קטניס

לילי - אני מנסה לישון, אבל מה שראיתי עכשיו נורא מפחיד אותי. בדיוק כשאני מצליחה כמעט להירדם נשמע תותח. הילד מת.

טומי - אני שומע את התותח. מעניין מי מת. אולי זה ג'וליאן, שמזכיר לי שלא ראיתי אותו עם לילי, אבל אז אני רואה אותו יושב על עץ גבוה, אני רץ במהירות משם.

לילי - לבסוף כנראה אני מצליחה להירדם, כי ג'וליאן מעיר אותי בבוקר וכל המחשבות הרעות שאולי היו לי עליו אתמול התנדפו. הוא נתן לי לישון כל הלילה. איזה חמוד. 'אתמול הוא רק ניסה להגן על עצמו...' אני מנסה לשכנע את עצמי.

טומי - אוף. אני לא מאמין שרצתי כל כך מעט. אני רץ על הבוקר

מעט?

לילי - כשג'וליאן מעיר אותי, אני אומרת לו "בוקר טוב." ושוטפת פנים בשלג. "אמאלה, זה קפוא!" אני אומרת לג'וליאן וצוחקת.

טומי - אני מטפס בסוף על עץ ומשקיף על הסביבה. אני לא רואה את קרן השפע וגם לא את לילי וג'וליאן. אני לא רואה אף אחד. יש!

לילי - אני מחממת קצת שלג בידיים ומכניסה לפה. יאמי. ג'ול עושה כמוני.

טומי - העץ רועד קצת בגלל שמה לעשות - אני לא קל כמו נוצה.

לילי - אחרי ההתרעננות של הבוקר, אנחנו מחליטים להתחיל לרוץ קצת כדי להתמצא בסביבה ולהיות בכושר. ג'וליאן לוקח את התיק והסכין. אני לוקחת את הקשת עם החיצים והשק שינה.

טומי - אחרי מאמצים רבים אני מצליח להוציא את הקרקר. אני בקושי מצליח לאכול אותו בלי להקיא.