שירשור לי ולגל ♥

לילי - "ברור שאני בוטח בך," ג'וליאן צוחק. "אם לילי בוטחת בך אז גם אני." הוא אומר.

ברוק - אני מחייכת בעצב. לבטוח בי ככה סתם...

טומי - אני פוחד שאני עומד להקיא. לילי מסתובבת ואני שומע את נעליה הולכות. אני רואה את כתמי הדם.

לילי - אני נזכרת לפתע בתיק שלי. "אנחנו בני ברית עכשיו, נכון?" אני שואלת את ברוק. היא מהנהנת ואני ממשיכה. "אז אם כן, אני חושבת שכדאי שתדעי מה יש לנו, זאת אומרת איזה ציוד יש לנו." אני מושיטה לה את התיק שלנו ושק השינה.

ברוק - "וואו..." אני אומרת ומחייכת.

לילי - אני מהנהנת. "ג'וליאן נתקע בו כשרצנו מקרן השפע והרים אותו... ביחד עם הסכין שלו. השק שינה היה קשור לקשת שלי."

ברוק - "אתם טובים." אני אומרת.

טומי - "לילי..." אני מתחנן אליה. היא הולכת, אבל המסדרון לא נגמר.

לילי - "נגיד ש... ג'וליאן הוא הטוב מבינינו." אני אומרת.

ברוק - "אני ואת נשמור. מה דעתך?" אני מציעה.

טומי - כל הגוף שלי כואב ואני רןעד. שיגמר כבר אני מייחל

לילי - "אני סומכת עלייך, אבל אם בא לך אז בסדר. אני לא עייפה. וקודם, כשהכריזו על המתים, ראית שהצלחתי ללכת לפתח, אם זה מדאיג אותך." אני אומרת.

ברוק - אני מחייכת חיוך עצוב. ומתיישבת ליד המדורה. כל כך נעים להיות לידה

לילי - אני מושיטה לג'וליאן את השק שינה. "לילה טוב." אני אומרת. הוא מחייך ומחזיר לי "לילה טוב." הוא נכנס לשק שינה ואני קמה ממקומי והולכת, יותר בקלות, ליד המדורה.

ברוק - "נוכל... מחר... לחפש את טומי?" אני שואלת בהיסוס.

טומי - אני מתחיל לחשוב שאני מאבד את ההכרה.

לילי - אני מביטה בה בהפתעה. היא כרגע ביקשה ללכת לחפש את טומי? "בטח." אני אומרת, שמחה לדעת שמחר כנראה אני אפגוש את טומי. "את רוצה לחפש את ג'וש אולי?"

ברוק - "לא." אני אומרת בהחלטתיות. "אני ביקשתי ממנו. ביקשתי ממנו שאם נמצא אחד את השניה שיהרוג אותי. אני לי מניע לזה עכשיו." אני מסבירה.

לילי - או...קיי... אני לא אשאל. "טוב..." אני אומרת בהיסוס.

ברוק - "מה קרה בינכם? זאת אומרת. למה את סולדת מלהיות איתו..." שואלת לילי. "אני לא יודעת." אני משקרת לה. "למה את אמרת את מה שאמרת בראיונות?" אני שואלת, בתקווה שיש משהו מעניין יותר להראות.

ג'וש - "אני לא היחידה שלא שמעה שום תותח יורה נכון?" שואלת פריס, הנערה ממחוז 2. "איזה תותח?" אני שואל, "טומי גוסס." הוא אומר בניצחון. מה? אני מת לשאול, ויותר מזה - אני מת ללכת לראות לשלומו. "מה ששמעת. אבל הוא ממש חזק אם הוא עוד חי..." הוא מהמהם

לילי - אני מתפללת שלא יראו עכשיו את הקטע הזה. אני שולחת בברוק מבט מאיים, שאומר "אל תגידי כלום על זה!". "למה את מתכוונת?" אני שואלת בתמימות.

ברוק - אני קופצת שפתיים. "סתם... חייבת להיות סיבה. ו... אני ראיתי ראיונות כל חיי, ואני מכירה את הנפשות הפועלות." אני אומרץ

לילי - "מה זאת אומרת? דרך אגב, השמלה שלבשת הייתה מהממת. היא ממש החמיאה לך." אני משנה נושא, מקווה שהיא תבין.

ברוק - "תודה. גם שלך היתה ממש יפה. ועליי לציין שטומי היה לבוש מדהים." אני אומרת, מבינה את הרמז.

לילי - "תודה. הסטייליסטית שלי עבדה על השיער שלי במשך שעתיים. עדיין כואב לי מהמשיכות." אני צוחקת, ונוגעת בשערי האסוף לצמה על הצד.

ברוק - "לא שמעת על המשפט 'בשביל יופי צריך לסבול'?" אני צוחקת.

לילי - "כן... אבל שעתים זה קצת מוגזם לדעתי..." אני אומרת. ברוק צוחקת שוב. אני מחייכת. ג'וליאן זז בשק השינה מאחורינו, ושתינו מסתובבות להסתכל עליו.
"הוא לא שונה בהרבה כשהוא ישן... גם כשהוא ער הוא בקושי מדבר..." ברוק אומרת כשג'וליאן מתחיל למלמל בשנתו. אני צוחקת.
"הוא דווקא נורא נחמד וחברותי כשהוא רוצה," אני אומרת "והוא גם יכול לדבר הרבה אם בא לו."
אני וברוק מסתובבות בחזרה וצופות על הקרקע, במרחק של כעשרים צטרים מתחתינו כשאנחנו שומעות קולות מדברים.
"תכבי את המדורה.." אני ממלמלת לברוק ועוזרת לה לשפוך עליה שלג שנערם בפתח.
אני ישר מזהה את חבורת המיועדים. אלה הקרייריסטים.
"איך הם שורדים בסופת שלגים הזאת?" אני לוחשת לברוק.
"אין לי מושג. אני לא איתם." היא אומרת. "את יכולה לשמוע מה הם אומרים?" היא שואלת.
אני מהנהנת ואורמת לברוק מה שאני מצליחה לשמוע. הם לא ממש מתאמצים להיות בשקט.
"את בטוחה שפצעת אותו בחזה? עמוק?" שואל מיועד אחד. אני מזהה אותו כמיוע ד ממחוז 2.
"כן. אני לא מבינה איך הוא שורד בקור כזה, עם פציעות כאלה ובלי בגדים חוץ ממכנס וגופייה. הוא לא נורמלי." עונה הנערה ממחוז 2.
"הטום הזה ממש עולה לי על העצבים עכשיו..." אומר הנער ממחוז 1. טום? אני מכווצת את מצחי.
"זה טומי." מתקנת אותו אחת הבנות. הלב שלי מפסיק לפעום.
"הוא דיי חזק, זה לא מפתיע אותי." אומר ג'וש. ג'וש! הוא יודע על זה ולא עושה כלום? אני מביטה בברוק כשהם ממשיכים ללכת ואני לא שומעת אותם יותר.

ברוק - "את חושבת שהם... באמת פצעו אותו?" אני ממלמלת.

לילי - "איזה סיבה אחרת יש להם להגיד את זה?" אני שואלת ומחווירה. "אנחנו חייבות לצאת לחפש אותו." אני אומרת בהחלטיות. "עכשיו."