שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני וג'ול (טוב, ג'ול) מסיימים לאכול ואז אנחנו נשכבים על השלג הרך ושותקים.

טומי - אני נעמד דרוך, אני מסתכל על הדמות. היא עוצרת מתחתי - מביטה אחורה וממשיכה לרוץ. אחריה מגיעים שני אנשים נוספים.
"לא נמאס לה..." רוטן אחד. "בוא נמשיך." הוא ממשיך.
"טוב." אומרת הדמות השניה בהיסח דעת. אני כמעט נופל למשמע הקול, הקול של ג'וש.

לילי - אני עוצמת עיניים ונרגעת. משהו קר נוגע בפניי...

טומי - כמו שברוק אמרה, ג'וש לא יהסס ויהרוג עם יצטרך. הוא יעשה הכל כדי לחזור הביתה

אם*

לילי - אני פוקחת את עיניי. "יורד שלג!" אני קוראת באושר לג'וליאן.

טומי - לאן עלי ללכת עכשיו? אני שואל. יכול להיות שאצטרך לחזור בכיוון ההפוך... או אולי... אני מתחיל לחשוב על כל ההשלכות

אממ... טומי? שלג!

לילי - ג'וליאן מחייך, משתהה לרגע על האדמה וקם. אני מסתובבת אליו. כדור שלג פוגע בי. "היי!" אני קוראת וזורקת כדור שלג עליו, לא לפני שהוא זורק עליי עוד אחד.

טומי - אני מחכה שג'וש והשני יחזרו. אבל הם לא חוזרים

הלו? יורד שלג!

לילי - אני וג'ול נלחמים עוד כמה דקות עד שאני נכנעת. ואז, כדי לא לגמור את המים שלנו, אני חופנת שלג בכפפה שלי ומכניסה לפה. בררר.

טומי - יורד שלג ואני נרטב ממנו

לילי - לפתע אני שומעת קול כלשהו. אני וג'ול רצים להסתתר מאחורי עץ. "מי זה?" ג'וליאן שואל. הבטן שלי מתהפכת מפחד. "זה ג'וש..." אני לוחשת.

---

טומי - אני מביט למעלה, העיקר שלא יבש יותר

---

לילי - הוא לא מבחין בנו וממשיך לרוץ. אני נושמת בהקלה. "שנרוץ אחריו?" אני שואלת את ג'ול. "לא.." הוא אומר.

---

טומי - וואו... יכול להיות שלא רצתי כל כך הרבה זמן כמו שחשבתי?

לילי - אחרי 10 דקות שבהן ג'וש לא חוזר אני נרגעת ואנחנו חוזרים לשכב על השלג.

טומי - אני מחליט להמשיך לרוץ, אז נשמע קול התותח. ג'וש והקרייריסט השני בוודאי תפסו את הנער. אני מתיישב על הענף כשג'וש והשאר הקרייריסטים נעמדים מתחת לעץ עליו אני נמצא ומדברים.
"בחיי, שלחנו את שניכם אחרי מחוז 10! הם בקושי מצליחים לשחוט את הפרות שלהם כמו שצריך. אפילו אותו לא הצלחתם?" מתרגזת אחת הבנות.
"הוא פשוט נכנס לאטרף וברח. הוא רץ ממש מהר." מסביר לה ג'וש, מתנשף כולו.
"בחייך - קבלת 10, ולא הצלחת לתפוס ציון 4." המשיך נער אחר.
"העיקר שתפסנו אותו לא?" אמר ג'וש. "יאללה. בואו נחזור, יקחו לנו שעות להגיע למחנה." הוא ממשיך והם רצים. מזל - הם לא תפסו אותי

לילי - "זה היה רק ג'וש?" ג'וליאן שואל. "לא, היה גם עוד מישהו ממחוז 2. לא זוכרת איך קוראים לו." אני אומרת. "ברייאן קטאר." אומר ג'וליאן. אני מביטה בו בהפתעה. "איך אתה זוכר?" אני שואלת. "יש לי זיכרון טוב..." הוא אומר, ונראה כמו מישהו שכרגע עבר לאחו ירוק. אני מחייכת.

טומי - כשעוברת שעה אני מחליט לצאת, להמשיך.

לילי - אני וג'וליאן ממשיכים לשבת שם ולדבר, עד שהשלג מפסיק.

טומי - אני רץ, גם כשהלילה מתחיל לרדת ואני עייף.

לילי - ההמנון מתנגן. אני מביטה בשמיים ומחכה שיופיעו פרצופי המתים.

טומי - אני עוצר רק בשביל לראות את המתים. שום מחוז 12. לילי חיה.

לילי - "אמיליה ממחוז 9. איסק ממחוז 10. ליזי ממחוז 10. זהו." אני אומרת לג'וליאן כשהחותם מופיע, ונושמת לרווחה. אף אחד שאני מכירה...


*כבר התמכרתי (:

טומי - אני רץ.

ג'וליאן - "מחוז 10 הלך..." אני ממלמל

לילי - אני מהנהנת. 3 הלכו, נשארו "רק" 19, לא כולל אותי ואת ג'וליאן, או 18, לא כולל גם את טומי...

טומי - אני עוצר לרגע כשאני מתחיל להרגיש לא טוב. שיט....

לילי - "שנלך לישון?" ג'וליאן שואל.
"אוקיי, אני אשמור." אני עונה.
"בטוח? את לא עייפה?"
"לא, זה בסדר. תשמור אחר כך."
"לילה טוב, לילי."
לילה טוב, ג'ול." אני אומרת ונשענת על העץ עם הקשת שלי כשג'וליאן נכנס לשק שינה.

טומי - אני מקיא. נו מה הפלא? לא אכלתי או שתיתי כל היום. אני מתיישב חסר אונים כנגד גזע עץ. היום השני עבר במהירות. בקצב הזה המשחקים יעברו לאט.
אני מביט לכוכבים, הם מנצנצים ובולטים. אני חושב על היומיים האחרונים: על זה שבעיקר רציתי, פחות שתיתי ואכלתי וכשחושבים על זה - גם לא דיברתי בכלל.