שירשור לי ולגל ♥

לילי - 'אידיוט' אני חושבת. ג'וליאן עולה, ומקסים את הקהל.

טומי - אני מקשיב לראיון שלו - מנסה להדחיק את הלחץ.

לילי - סיזר ממטיר על ג'וליאן שאלות, שאני יודעת שגורמות לו להיות עצוב אבל הוא מחייך.
"כמה אחים יש לך? ואחיות? אוי, אני כל כך מצטער לשמוע... בני כמה הם? איך במחוז 6? מתי נעשית עיוור?" ועוד שאלות שהיו ממש מגעילות לדעתי.

טומי - ה3 דקות של ג'וליאן נגמרות והוא הולך, אחריו מגיעה המתמודדת מאותו מחוז, אני מרגיש סחרחורת

לילי - מחוז 7,8,9 ו-10 עוברים כאילו כלום. הבת ממחוז 11 עולה ואני מרגישה שאני עומדת להתעלף מרוב פחד. טומי לא נראה יותר טוב.

טומי - אני מנסה לשלוט בעצמי ולא להראות לחוץ או מפוחד.

חחח.. לא עובד לך טומי

לילי - 3 הדקות עוברות במהירות ואז תור הבן האידיוט ממחוז 11.

טומי - "עוד מעט תורך. יהיה בסדר. את תקסימי אותם. מספיקה לך קידה קטנה והם ימותו עלי." אני לוחש לה ברצף

לילי - אני מחייכת. טומי מעודד אותי ואני מרגישה הרגשה חמימה כזאת שעוברת לי בגוף. "לילי הות'רון!" קורא סיזר "המתמודדת ממחוז 12!" אני צועדת לקדמת הבמה בביטחון.

טומי - אני מוצא כוח קטן למחוא כפיים.

לילי - אני קדה קידה קטנה וביישנית לקהל. "איזה ילדה חמודה את..." אומר סיזר. "אז.. ספרי לנו קצת על עצמך." אני משחקת בשולי שמלתי ושואלת "על..על מה לספר?" סיזר צוחק. יש לו צחוק מדבק ואני מחייכת. "ספרי לנו דברים כמו: בת כמה את, יש לך אחים, איך ההורים שלך.." הלב שלי עוצר לשנייה בנקודה הזאת.
"טוב.. אני בת 12 וחודשיים, אני גרה בתפר שבמחוז 12," אני משקרת, כמו שאפי אמרה לי לעשות, "ויש לי שם 3 חברות ממש טובות ואני נורא מתגעגעת אליהן." אני מביטה בבישנות בקהל. הוא פולט קולות כמו "אוו.. איזה מתוקה.." אני מצליחה!

טומי - אני מופתע לשמוע מה שהיא אומרת ואני מחפש במבטי את קטניס ואבא. אני מוצא אותם ומביט בהם, קטניס נראית רצינית ואבא בערך... כמה שהוא מסוגל

לילי - "אז, איך קוראים לחברות שלך?" סיזר שואל. "סיידי, אמה וליז. אנחנו מכירות מאז.. שנולדתי?" אני אומרת את המשפט כשאלה והקהל צוחק. אני מחייכת חיוך קטן וביישני.

טומי - עוד דקה תורי, עוד 59 שניות תורי

לילי - אני ממשיכה לענות לשאלות שסיזר שואל אותי.
"עוד לא סיפרת לנו על ההורים שלך..." דינג קטן נשמע. "אוי.. נגמר לנו הזמן.. היית מקסימה לילי..." אני קדה עוד קידה ביישנית וחוזרת למקומי.
"בהצלחה, זה לא כל כך מפחיד..." אני לוחשת לטומי.

טומי - אני לוקח נשימה עמוקה וקם. אני מתיישב ומחליט משהו בדקה ה90.

לילי - תורו של טומי. "קדימה... קדימה..." אני לוחשת. אני יודעת שזה מטופש, אבל זה לא מונע ממני לעשות את זה.

טומי - אני מתיישב ולא מגיב, פשוט לא עונה לשום שאלה, רק בוהה במפלצת הסינטטית שמוליץ

לילי - טומי לא עונה לכלום. למה? אני מביטה באמא, שמושכת בכתפיה.

טומי - "טוב טומי, תם זמננו. בהצלחה.." ממלמל סיזר - מאוכזב ממני לגמרי, זה ברור

לילי - כשטומי יושב לידי אני אומרת "אמרו לך להיות עצמך?" הוא נראה מופתע. "איך ידעת?" אני מגחכת. "ניחוש..."

טומי - "אני לא אתרום את עצמי למדע הקפיטוליסטי" אני אומר וקם לשיר את ההמנון

לילי - אני ממשיכה עם ההצגה הביישנית, כי המצלמות מופנות אל כל המועמדים כרגע.

טומי - אני שר בלי קול את ההמנון ואז מורים עלינו לרדת מהבמה

לילי - כשיורדים מהבמה אני מפסיקה עם ההצגה המטופשת ועוזבת את שולי שמלתי.