שירשור לי ולגל ♥

לילי - סם מת. אני מנסה לחפש בעיני את מי שהרג אותו, אבל לפני שאני מספיקה, אני רואה חץ עף מהעצים, ופוגע בג'וליאן. בלי לחשוב יותר מדי, אני קמה ורצה אליו, מתעלמת מהסחרחורת העזה שתוקפת אותי.

טומי - אני שומע תותח יורה. מעניין מי מת? שוב פעם אני חושב על לילי - מקווה שהתותח לא ירה בשבילה.

ברוק - אני קופצת מהעץ ומתחילה ללכת לעבר לילי

לילי - אני רוכנת מעל ג'וליאן. הוא נפגע מהחץ בכתף, למרות שהוא התכופף. אני מורידה לו את השרוול של המעיל, ומפשילה מעל הכתף שלו את כל שכבות הבגדים. אני מתעלמת ממי שירה בסם ובג'וליאן, למרות שאני יודעת שהוא מאחורי. אני מתעלמת ממנו בגלל שאם הוא היה רוצה להרוג אותי, את סם ואת ג'וליאן, הוא היה מחכה עד שהייתי מתה ורק אז יורה בשניהם. הפציעה של ג'וליאן נראית דיי שטחית, אבל יורד לו המון דם. אני לוקחת שלג מהאדמה ושמה על הכתף של ג'וליאן. "תחזיק את זה." אני לוחשת לו, ומסתובבת אל המישהו הזה שהציל אותי.

ברוק - אני מביטה מבולבלת בלילי - מה לעזאזל היא עושה? ואז אני רואה מי היה הנער - זה היה ג'וליאן, מחוז 6. הם כרתו ברית כמו שאבא אמר לי. שיט. אני מתכופפת ונוגעת בכתפה אבל היא לא מפנה את פניה אליי. "יש לי יוד ותחבושות, זה יכול לעזור?" אני שואלת בעדינות.

טומי - אני ממשיך ללכת ומנסה לחשוב על דברים אחרים מלבד זה שמישהו מת. זה קשה. כי ה-בום! מהדהד בראשי...

פיטה - "מזל..." אני ממלמל וקטניס מסתובבת אליי.

לילי - אני קופצת. "ברוק! זאת את ירית בג'ול?" אני שואלת. ג'וליאן נאנח, ואני ממהרת להסתובב אליו ולעזור לו עם השלג.

ברוק - "זה... לא היה בכוונה.. לא ראיתי מי זה... חשבתי שרוצים להרוג אותך ו.. ו..." אני מדברת בשטף

לילי - "תודה שעזרת לי לא להיחנק," אני אומרת לברוק בלי להסתובב אליה. הגופה של סם עדדין מונחת שם, חמישה מטרים ממני ולא אכפת לי. לא אכפת לי מכלום, חוץ מלעזור לג'וליאן. ברוק מושיטה לי תחבושת, ואני לוקחת אותה.

ברוק - "כדאי שנלך מכאן... הרחפת צריכה לקחת אותו..." אני ממלמלת.

טומי - אני חושב עם אני יכול לטפס על עץ, אני חושש שלא וזה עושה לי הרגשה רעה

לילי - אני סוף סוף מסתכלת בברוק. יש לה תיק וקשת, ואולי עוד כמה דברים, והיא לא נראית רעבה. אני בכל זאת אומרת לה, "אולי כדאי שתקחי את התיק שלו, אם יש לו כזה." אני אומרת וחוזרת לג'וליאן, שבמבט נוסף לא נראה כל כך רע.

ברוק - "אני באמת מצטערת. לא ראיתי מי זה." אני לוחשת ופונה לבדוק עם משהו מסתתר מאחורי סם. שום דבר. רק גפרורים וסכין. אני לוקחת אותם וחוזרת ללילי

לילי - אני שמה לג'וליאן עוד שלג על הכתף. הוא מנסה להתרומם, אבל אני דוחפת אותו בעדינות בחזרה לשלג. "תשכב. תסמוך עליי." ג'וליאן מתחיל למחות, ואומר "מישהו כרגע כמעט חנק אותך למוות. אני בסך הכל נפצעתי בכתף. את זאת שצריכה שיטפלו בה." למרות שאני עדיין מתנשפת בכבדות כדי לנסות להחזיר לעצמי אויר לריאות, ולמרות שהראש שלי מסתובב, אני נדה בראשי וממשיכה לטפל בג'וליאן.

ברוק - "לילי," אני פותחת. "תשבי רגע בצד, אני אטפל בו - טוב?." אני מבקשת

שוב מזניחה

לילי - אני שוב נדה בראשי. "אני יכולה לטפל בו,זה בסדר."

ברוק - "בבקשה." אני מתחננת.

טומי - אני הולך...

לילי - "אני יכולה לבד." אני אומרת, הפעם בתקיפות.

ברוק - "אני הולכת לחפש פירות יער. במורד הנהר יש הרבה." אני מודיעה ומתחילה ללכת.

טומי - אני מתיישב - כואב לי. כואבת לי הרגל ואני לא יודע איך אוכל להסתדר עם חבורת קרייריסטים תתקוף אותי עכשיו...

לילי - ג'וליאן מתחיל לאבד יותר מדי דם, ואני מרגישה שאני עומדת להתעלף. כמעט מוות מחנק לא עושה טוב לאנשים... "ברוק," אני קוראת לה במצוקה "את יכולה לבוא לעזור לי? אני מרגישה שאני עומדת להתעלף."

ברוק - אני רצה לעברה. "תשבי ותנוחי, לילי. אני אטפל בג'וליאן..." אני אומרת לה ורואה שהיא כבר מחווירה.

טומי - אני מביט לשמיים. הם תכולים, שום סימן לגשם או ללילה. יש לי עוד הרבה שעות להעביר כאן. אם בכלל.

לילי - אני נשענת על עץ קרוב ועוצמת עיניים.

הצ'אט דפוק.... בואי לפייס

ברוק - אני חובשת את כתפו ולא מפסיקה להתנצל...

טומי - אני פשוט יושב שעון לעץ ומביט לשמיים. מוכרת לי התנוחה כבר..

טובוש D:

לילי - אני נושמת לאט, ומנסה להתעלם מכל מה שבאמת סביבי. עד עכשיו, אני לא ממש פחדתי מהמשחקים, התייחסתי אליהם כמו הציד - צריך להיזהר, עדיף שיהיו איתך שותפים ומאוד כדאי לדאוד למקורות אוכל ומים. אבל עכשיו, כשראיתי את סם מת מחץ אחד פשוט, כמו שקורה לכל החיות שמתקרבות אליי, הבנתי משהו. זה לא ציד, זה הרבה יותר מזה - זה הציד שלי. אני לא הציידת, אני הטרף. אני חסרת האונים, הקטנה, זאת שלא יכולה לעשות כלום בקשר למצב שלה.

ברוק - אחרי שאני גומרת לחבוש את כתפו של ג'וליאן, אנחנו קמים ומתיישבים משני צידיה של לילי.

טומי - אני יושב

לילי - מישהו מושיט לי תרמוס עם מיםץ ברוק. אני שותה בצימאון אבל בחסכנות. "תודה" אני לוחשת.

ברוק - "כדאי שנלך מפה" אני אומרת. ג'וליאן מסכים איתי

לילי - אני מנסה להתרומם, אבל מיד נופלת והדם שחזר לי לפנים נעלם.