עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

שנת 1864. המכון היחיד שקיים בעולם נמצא באידריס. ציידי צללים מפוזרים בעולם על מנת לשמור על הסדר כבר 300 שנה. אסטלות קיימות משנת 1697. אין הרבה ציידות צללים, בעיקר ציידי צללים.

~ הכל כפי שמוכר לנו כיום! רק קצת עתיק ופחות משוכלל ~

טפסים (:

שם: גל D; כינויי חיבה: צ'סטרקאט, גלי.... חחח אני בעייתית.
שם הדמות: אנאבל (אנה) ווייטייר
מראה: שיער ג'ינג'י מתולתל ארוך עם פוני גלי-חלק שמגיע עד העיניים. מנומשת, עיניים ירוקות-כחולות, גובה ממוצע, לא רזה במיוחד אבל גם לא שמנה.
אופי: שחצנית, לא נחמדה לאף אחד כמעט, פחדנית אבל לא מציגה את זה, לא טורחת לשקר לאנשים - היא מטיחה את האמת בפרצוף, לא אכפת לה במיוחד מכמעט כלום, לא נפגעת בקלות, אגואיסטית, קנאית, מתנשאת, אוהבת לשחק באנשים (שלא מכירים אותה כל חייה), מתעצבנת כשמה שהיא רוצה לא קורה.
רקע: בת אמצעית לשני הוריה, ג'ון ורוזלי. אחיה הגדול, ג'ורג', הוא בן 17 וחצי, ונקרא על שמו של סבו ג'ורג', שמתגורר איתם באחוזה המשפחתית שעוברת מדור לדור במשך כמאתיים וחמישים שנה. תומס, אחיהם הקטן, הוא בן שמונה.
הם חיים בעושר, אך לא באושר. כלפי חוץ מפגינים חזות של משפחה מאושרת, אך בעצם שני ההורים נוטים להתווכח בינים לעיתים קרובות מאוד.
מלבדם, גרות באחוזה מכרה ותיקה של הוריה, ושתי בנותיה, קתרין ואליזבת'.
לאנאבל אין חברות בגילה - מלבד קתרין - מפני שהיא לומדת בבית, והיא אינה מרבה לעסוק בציד שדים ושוכני תחתיות מכיוון שאימה חושבת שזה לא עיסוק מכובד למישהי בגילה, ועל אף היותה ציידת צללים בעצמה, היא נמנעת מהעולם הזה.
למרות האיסור, כשאימה לא נמצאת בבית, אנאבל מתאמנת עם אחיה.
יש לה משרתת אישית פיקסית בשם ננסי.
מקום מגורים: ניו המפשייר, ארצות הברית, אמריקה.
גיל: 16 וחצי (תאריך יום הולדת כי גרמת לי גם לרצות - 21.5)
הערות/הארות: אמממ... כל ההתנהגות שלה נובעת מהאופן שבו ההורים שלה גידלו אותה.

שם: יסמין D: חחח מפתיע הא?
שם הדמות: קתרין (קייט) בראון
מראה: עור בהיר, בגובה ממוצע (קצת מעל הממוצא), שיער חום (ביום בהיר עם הרבה שמש אפשר לראות גוונים זהובים) גלי עד אמצע בגב בערך, עיניים ירוקות, רזה, מעט נמשים שכמעט ולא רואים, בדר"כ אוספת את השיער או לפחות חלק ממנו, אין לה בעיה עם לבוש מחוכים - אבל לשים מחוך זה החלק הכי שנוא עליה ביום.
אופי: נחמדה, לא שחצנית כמעט, אוהבת חברה אבל לא כשרע לה (מן הסתם...), לא שקרנית מוצלחת במיוחד, דאגנית, חרוצה, לא פחדנית במיוחד אבל יודעת מתי להזהר אבל גם זה לא תמיד, שנונה, מאמינה בשוויון בין בנים ובנות ובין עשירים ועניים, אוהבת להשתעשע ולשחק משחקים (לאו דווקא מלוכלכים), חברה טובה ונאמנה לחבריה ולמשפחתה, צייתנית, לא מאמינה באהבה ממבט ראשון.
רקע: קתרין נולדה בעיירה בפרברים של לונדון לאנדרו ומריאן. יש לה אחות קטנה בת חמש בשם אליזבת', למרות שקתרין וכל מי שמכיר את אחותה קורא לה בת'.
משפחה עשירה, לקתרין תמיד היה את מה שרצתה ואת מה שהייתה זקוקה לו, אמה של קתרין מעולם לא עודדה אותה להיות ציידת צללים וקתרין מעולם לא התעניינה בנושא כל כך, למרות שאהבה מאז ומתמיד לשעשע את עצמה בחרבות ובסכינים ממשרדו של אבא שלה.
אמא שלה וגם אבא שלה היו ציידי צללים ושם הכירו, אמה לא המשיכה ב"מקצוע" ואילו אביה המשיך בו עד מותו כשקתרין הייתה בת 12 והוא נהרג בעת קרב עם שד.
שנה לאחר מותו (בו ניסו השלוש לחזור לשגרת חיים לחיות את חייהן מחדש) קיבלו הצעה לעבור לאמריקה לניו המשפייר ולגור אצל מכרים ותיקים באחוזתם.
הן עברו ומאז הן חיות באחוזת ווייטייר. מאז שעברו קתרין הייתה מעורבת יותר בצייד והכירה משם את האח הבכור במשפחה והשניים התאהבו בסתר.
קתרין עדיין משתעשעת עם חרבות וסכינים ובנוסף גם עם שוכני תחתיות שהיא ואנאבל פוגשות כשהן בערים הגדולות.
קתרין אוהבת את המעמד שלה אבל מאמינה שגם לבני המעמד הנמוך מגיע לעושר ולשובע ולחיים טובים. קתרין אוהבת את הטבע אבל גם את העיר.
מקום מגורים: ניו המפשייר, ארצות הברית, אמריקה.
גיל: 16 וחצי [תאריך יום הולדת כי מתחשק לי: 4.1]
הערות/הארות: crazy girl!!!

התחלה: אנאבל וקתרין חוזרות מביקור בעיר אחרי הריגה של שד.

קתרין - "זה היה כיף, אנה. למה היינו חייבות ללכת?" אני שואלת כשאנה מושכת אותי מסמטה וממלמלת משהו לעצמה

אנאבל - "בגלל שאמרתי, קייט." אני רוטנת.

קתרין - אני מחייכת ועוצרת במקומי, "אני צריכה לנקות את השמלה." אני אומרת

אנאבל - אני נעצרת ומביטה בקתרין בזמן שהיא מנקה את השמלה שלה, ואז מביטה על השמלה שלי. היא לא התלכלכה.

קתרין - "מישהו בא לאסוף אותנו?" אני שואלת בזמן שאנחנו הולכות ברחוב, גבר אחד - בן שלושים לפחות - מוריד לפנינו את הכובע ואני מגלגלת עיניים

אנאבל - אני מחזיקה בחצאית שלי וקדה לאיש קידה קטנה בחזרה. "לא. אנחנו חוזרות לבד, קייט."

קתרין - "אני מתכוונת, כרכרה, את יודעת. ואני יותר מאשמח אם מישהו יסביר לי למה לואיס קורא לי ליידי קתרין." אני אומרת ומחייכת אליה

אנאבל - "כי הוא מחבב אותך, טיפשה." אני אומרת בעצבנות. "סיימת?"

קתרין - "אמא שלי תהרוג אותו אם הוא יחבב אותי." אני אומרת ואנחנו מתחילות ללכת ברגל מהעיר

אנאבל - "זאת, קייט, הבעיה שלו." אני מדגישה.

קתרין - "אחת מהן, אני לא אוהבת אותו. לא ככה." אני אומרת, תיקח לנו שעה לפחות להגיע לאחוזה.

אנאבל - אני מושכת בכתפיי, וחיוך זדוני עולה על פניי כשמרכבה עוצרת לידנו. "שלום, בנות. אנאבל, ליידי קתרין." מחייך לואיס מתוך הכרכרה.

קתרין - "חשבתי שאתה נער סוסים, לא נער כרכרות." אני אומרת ובחונת את הכרכרה שמולי

אנאבל - "בשבילך אני אהיה גם הסוס." לואיס אומר, ומחווה בידו שניכנס לכרכרה.

קתרין - כשהוא אומר את זה, אני מרחמת עליו, אם הוא רק היה יודע שיש לי אהבה בחיי, הוא לא היה מגיב ככה. הוא נותן לי את ידו ועוזר לי להכנס לכרכרה

אנאבל - לואיס עוזר גם לי להיכנס לכרכרה, והוא מסיע אותנו.

זה הקטע שקתרין קולטת שאנאבל ביקשה ממנו לבוא.

קתרין - אני מביטה במבט של אנה, היא מחייכת את החיוך הזה, שאומר "עשיתי בעיות, אבל הן רק לטובתכם." אני משפילה את מבטי, "אנה, את קראת ללואיס?" אני שואלת בשקט

אנאבל - "ברור. מה חשבת? שהוא קרא לעצמו? הוא מתבייש ממך." אני עונה, לא לוחשת, ונשענת במושב.

קתרין - "אני לא צריכה נער סוסים בתור הסוס הפרטי שלי, תודה." אני אומרת ומנקה שרוול שמלתי.

אנאבל - אני מושכת בכתפיי. "את התלוננת קודם, קייט, על זה שאין לך כוח לצעוד הביתה."

קתרין - "את היית עושה את זה במקודם או במאוחר, אני רוצה ללכת מכאן." אני אומרת ומביטה בתקרה

אנאבל - "במקום ללכת, את נוסעת. יותר מהיר."

קתרין - "תפסיקי, אני לא צריכה עזרה ממך בחיי האהבה שלי, תודה." אני אומרת

אנאבל - "בבקשה."