עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

קתרין - הוא נופל מכיסאו ומשתעל. משתעל דם, "ג'יימס?!" אני שואלת. "דיימון! דיימון!" אני קוראת לדיימון, הוא מופיע תוך שניה, "לקרוא לרופא?" הוא שואל, "לך לחדר של ג'יימס ותביא משם קופסא." דיימון בוהה בג'יימס, "עכשיו! דיימון!" אני צועקת עליו והוא הולך, "הכל יהיה בסדר." אני מנסה

אנאבל - "זה בסדר." אני מרגיעה אותה. "בדיוק חיממתי לך מים חמים לאמבט." אומרת ננסי. אני מחייכת. "תודה." אני נכנסת לאמבטיה.

קתרין - דיימון חוזר עם הקופסא, אני נותנת אותה לג'יימס, הוא נראה עייף, "אני אלך להביא משהו לנקות את זה." דיימון קם מהרצפה ויוצא שוב מהחדר, אני עוזרת לג'יימס לקום, מובילה אותו לחדר שלו, מנקה קצת את פניו ומשכיבה אותו לישון, הוא נראה נורא, "תנוח." אני אומרת לו ונושקת למצחו.

אנאבל - אני מתקלחת מהר, וכשאני מסיימת, אני חוזרת לחדר שלי ובוחרת שמלה נחמדה ללבוש.

קתרין - "אני אביא לך ארוחת ערב מאוחר יותר." אני אומרת לו, הוא נראה כאילו הראש שלו במקום אחר, אני לוקחת ממחטה רטובה שהכנתי עוד קודם כשנכנסנו לחדר ומנקה את פניו מהדם. אחר כך מעבירה אותה על המצחו.

אנאבל - אני נעזרת בננסי עם המחוך שלי, משתדלת לא להיחנק יותר מדי.

קתרין - "ליידי קתרין, החדר שלך נקי. כדאי שתלכי להתארגן לארוחת הערב." דיימון נכנס לחדר, "ביקשתי מננסי שתעזור לך עם השמלה היום. אני יכול להשגיח על ג'יימסץ" הוא מציע. "תודה דיימון." אני אומרת ומחייכת אל ג'יימס שנרדם, "אחזור ברגע שאוכל." אני אומתר

אנאבל - ננסי מסיימת בזריזות לעשור לי עם השמלה, ואז קדה ויוצאת מהחדר. אני מתיישבת מול המראה ומתחילה להסתרק.

קתרין - אני הולכת לחדר שלי, שוטפת קצת את פניי ובוחרת שמלה

אנאבל - אני מנסה כמה תסרוקות, ולבסוף אני בוחרת אחת גבוהה, שננסי תמיד אומרת שמחמיאה לי.

קתרין - ננסי נכנסת לחדר ועוזרת לי

אנאבל - אני שומעת דפיקה על הדלת. "יבוא." אני קוראת. דיימון נכנס. "ליידי אנאבל, קול הגיע. חשבתי שכדאי שתדעי." אני מחייכת לעצמי בעצב. "תיקח אותו לאמא שלי." אני אומרת. דיימון נראה מופתע, אבל מהנהן ויוצא.

קתרין - "את חושבת שאני צריכה אומנת *בת* ננסי?" אני שואלת אותה

אנאבל - אני מסיימת להתארגן ויוצאת מהחדר.

קתרין - "זה לא מסמכותי לומר." ננסי עונה

אנאבל - אני יורדת במדרגות, מנסה לחשוב איפה אמא וקול יכולים להיות.

קתרין - אני נאנחת והולכת לשולחן האיפור, עושה איזו תסרוקת שלא תפריע לי בזמן האוכל ויורדת למטה

אנאבל - אני נושכת את השפה התחתונה שלי, מדכאת את הסקרנות והולכת לאכול.

קתרין - "אנאבל!" אני קוראת לאנה

אנאבל - אני מסתובבת, מחפשת את מקור הקול. "קתרין!" אני מחזירה לה.

קתרין - "כאן למעלה." אני קוראת לה

אנאבל - אני מוצאת אותה. "כן?"

קתרין - "איפה היית?"

אנאבל - "איפה את חושבת שהייתי?" אני מחזירה לה, אצבעותיי מרפרפות בעדינות על הפצע בלחיי.

קתרין - "אני יודעת. לא פה."