עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

אנאבל - "אני תוהה לעצמי למה." אני מחקה את נימת קולה.

קתרין - "שלום!"

אנאבל - אני מגלגלת עיניים וקמה.

חחחחחחחח נכון. מי שלא - הוא קרימינל!

קתרין - אני מתיישבת על המיטה

http://25.media.tumblr.com/fc49fdac547c780f596dc40fc399a3bc/tumblr_mf5glr0hLq1rr3l61o1_500.png

אנאבל - אני יוצאת מחדרה של קייט באנחה.

הו, פאק. עלו עליי.

קתרין - אני מחפשת את המסרק

אנאבל - אני מחליטה לטייל בבית קצת.

קתרין - אני מוצאת את המסרק ומסרקת את שיערי בעצבנות

אנאבל - אני מוצאת מדרגות עץ שיורדות למטה, מסתכלת לצדדים כדי לבדוק שאני לבד ויורדת.

קתרין - "היי..." סבסטיאן נעמד בפתח. "היי." אני אומרת. "אולי תספר לי למה את לא יוצא עם אף אחת כבר שנתיים?" אני שואלת. הוא נאנח. "זה סיפור ממש ארוך, והבטחתי לעצמי שאני לא אחזור על הטעות הזאת לפחות עד שאתחתן." הוא אומר. "שכבת עם מישהי?" אני שואלת. "את לא טיפשה." הוא אומר. "חשבת שאני טיפשה?" אני שואלת. "חס וחלילה." הוא נאנח, "הייתה לי ידידה טובה, יום אחד נכנסנו למרתף היינות באחוזה של המשפחה שלה ושתינו יותר מידי. בלילה כבר היינו במיטה שלה. עירומים." הוא מתחיל, "זאת הייתה הפעם הראשונה שלי, הייתי בן 17, תמים למדי. היא גדולה ממני בשנה, מאורסת. אחרי כמה שבועות היא גילתה שהיא בהריון, הארוס שלה היה כל אותו הזמן ברוסיה, באיזו משימה חשובה. מכיוון שהייתי היחיד שבילה איתה את הזמן ידעו שזה אני מההתחלה. משם העניינים רק הסתבכו. אסור היה למישהו לדעת על זה. שלחו אותי מאידריס לשישה חודשים לשמור בצרפת. גלות קצרה. כשחזרתי היא הייתה נשואה, אם טרייה, והמסדר סידר לי צו הרחקה מהאחוזות בדרום. כולל שלי. למשך עשר שנים. הייתי מאוד מופתע שהזמינו אותי לחתונה." הוא שותק. מתיישב על המיטה ומשעין את מרפקיו על ברכיו, הוא מאדים. "אז אתה לא אונס סדרתי." אני אומרת, באיזושהי קלילות, הוא מצחקק. "לא. לא ממש." הוא אומר בשעשוע ומחייך, "למה ברחת? כי את מפחדת שהחבר הערפד שלך ישמע וימצוץ את הדם שלך כמו דם חתלתולים?" הוא שואל. "לא." אני עונה נחרצות. "אני פוחדת מהמצפון של עצמי. אני לא מוכנה לבגוד בו." אני אומרת. "כי אני פוחדת שזה לא ירגיש אמיתי." אני ממשיכה, "איך תדעי אם לא תבדקי?" הוא שואל. אני מביטה עליו, מבטו נעוץ בי. הוא מתקרב אליי ומנשק אותי על לחיי, מתקרב לשפתיי ומנשק. אני מתמסרת לנשיקה וכורכת את ידי סביב צווארו.

אנאבל - כשאני מגיעה לתחתית המדרגות, אני מגלה מרתף ישן וטחוב, ריק כמעט לחלוטין, מלבד שלושה ארגזים שעמדו בצד והעלו אבק.

קתרין - "אל תפסיק." אני לוחשת לאוזנו

אנאבל - אני בוחנת את הארגזים בשקט, ומנסה לפתוח אותם. הם נעולים. באנחה אני חוזרת למטה, ובדרכי לחדר שלי אני עוברת על פני החדר של קייט ותופסת אותה מתמזמזת עם סבסטיאן. הם לא מבחינים בי, אז אני ממשיכה ללכת.

קתרין - אני דוחפת את סבסטיאן לשכיבה.

אנאבל - אני מגיעה למטבח, ומתחילה לפתוח את המגירות.

קתרין - סבסטיאן מתנער ממני פתאום.

אנאבל - אחרי כמה דקות של חיטוט במגירות, אני מוצאת סכין חדה ובקבוק אלכוהול קטן. אני חוזרת למרתף.‬

קתרין - "מה קרה?" אני שואלת.

אנאבל - כשאני חולפת שוב, במהירות, על פני החדר של סבסטיאן, אני קולטת בזווית עיני את שניהם על המיטה, ומגחכת קלות.

קתרין - "אני לא יכול. אני לא יכול." סבסטיאן מתחיל להלחץ/

אנאבל - אני יורדת במדרגות למרתף, אחת מהן חורקת קלות.

קתרין - "זה בסדר. לא לוחצת." אני אומרת.

אנאבל - אני פותחת את הבקבוק בדרכי למטה ולוגמת ממנו ארוכות.

קתרין - "לכי לישון ליידי קתרין..."

אנאבל - אני משתמשת בסכין כדי לנסות לפתוח את הארגזים שבמרתף.