פאנפיקיםXD

את רוצה שההורים שלך יקראו את מה שאת כותבת?

נופ.

בדיוק. ובטח לא כשמבודר בערפדים }"

מסכימה.

^^

במיוחד לא כשמבודר בערפדים, יסמין. וכן, כתבתי מבודר בכוונה. תסתכלי שתי תגובות למטה.

ופרק 4. בשבילך


פרק רביעי – איזבל
איזבל פסעה בנינוחות ברחוב השקט, מושכת את מבטם של כמה מהגברים שהתפרנסו מעסקי הזנות. זה לא היה מפתיע, בהתחשב בעודה שנראתה כאחת כזאת לכל דבר: שמלת מיני כסופה הייתה צמודה לגופה, איפור כבד היה מרוח על פניה, ושיערה היה אסוף לאחור בקוקו גבוה על ראשה. והיא נראתה מדהים. היא הייתה מהממת – שיער שחור, חלק, עיניים כחולות בורקות, ועוד חיוור- קטיפתי.
"היי בובה. בואי לבקר אצלי בבית." אמר אחד הגברים שראה אותה.
"עוף מפה, אידיוט." אמרה איזבל באדישות מופגנת. האיש נדהם. ככל הנראה, הוא לא היה רגיל שבנות מתעלמות ממנו ככה.
איזבל המשיכה ללכת, מנפנפת מדרכה עוד כמה גברים.
'כל כך סתומים...' חשבה לעצמה בגועל, בעודה דוחפת, לא בעדינות, איש שניסה להחזיק בידה. מעצמת המכה, האיש הועף על עמוד חשמל סמוך, ולא קם. איזבל נאנחה, והחלה לפסוע מהר יותר לביתם של קליירי וסיימון. בכל פעם שהלכה לשם, חשה דקירת אשמה מוזרה, משום שלא סיפרה לג'ייס מעולם ששמרה על קשר עם זוג הערפדים, מאז שג'ייס ברח מהמכון למשך שנתיים. שש שנים לאחר מכן, קליירי וסיימון התחתנו. איזבל נזכרה איך יצאה לחתונה בחשאי, חוששת פן אלק או ג'ייס יגלו. אך כאשר הגיעה למקום, גילתה לתדהמתה את אלק משוחח עם קליירי.
"שמרת איתם על קשר? ולא סיפרת לי?" שאלה אז.
"טוב, גם את לא סיפרת לי, אחותי." ענה לה אלק. איזבל החליטה שלא להתווכח.
"איזי!" נשמע קול מוכר מעבר לפינה. איזבל הסתובבה.
"היי אלק. מה אתה עושה פה?" שאלה וחיבקה אותו.
"מבקר את חבריי הערפדים. אני מניח שאת פה לאותה מטרה." איזבל הנהנה, והם המשיכו ללכת בשתיקה. כעבור כמה דקות הגיעו לבית, ונכנסו מבלי לדפוק. סיימון וקליירי ישבו על הספה, ונראו כאילו רק הרגע סיימו להיאבק בשד. שיערם היה פרוע, בגדיהם היו מקומטים – חולצתה של קליירי אף הייתה קרועה בשרוול – ועל הרצפה הייתה שלולית דם קטנה. אבל מי שהכיר את סיימון וקליירי, ידע שהם לא נלחמו בשד. הם רק העבירו את כמה הדקות, או השעות האחרונות במזמוזים נלהבים.
"נהניתם?" הקניט אותם אלק. בתגובה, חטף כרית בפרצוף.
"היי!" נעלב. "חשבתי שהפסקתם את המנהג הזה בגיל 17!" הפעם, קיבל מבטים אטומים כתגובה.
"אה. מצטער, סיי." הוא אמר ברגע שנזכר שסיימון מעולם לא זכה להגיע לגיל 17. לא באמת.
"הבאתי לכם משהו." שברה איזבל את השתיקה המביכה, והניחה שקית על השולחן. קליירי וסיימון לא נזקקו ליותר משאיפה אחת, כדי לדעת מה תוכנה של השקית.
"תודה, איזי." אמרה קליירי וקמה לחבקה. היא הביטה בה ועיקמה את אפה. "עוד פעם עברת ברחוב הנוראי ההוא? את מסריחה. תיכנסי להתקלח." איזבל רטנה משהו לא נחמד במיוחד על חוש ריח מפותח מדי של ערפדים.
"פשוט תכנסי להתקלח." אמרה קליירי. איזבל הביטה בה ארוכות במבט מעוצבן. קליירי החזירה, עד שאיזבל נכנעה.
"לעולם אל תעשי תחרות מבטים עם ערפד." יעץ סיימון, ואלק צחק. איזבל נאנחה, והלכה למקלחת כשהיא רוטנת עוד דברים לא נחמדים על חוש השמיעה ויכולת חוסר תנועה של ערפדים לאורך זמן.

מה אני אגיד לך?
זה מקסים כרגיל!
איזבל הצחיקה אותי XD

מחכה לפרק 5 בקוצר רוח [[;

בקרוב, בקרוב.... (: פרק 5 מנקודת מבטו של אלק.

אני יודעת.

יופיXD גאים בך.

חוחו (○:

אהבתי את הסמיילי.

חחח הוא מיוחד..

חחח כן. אף חמוד.

ליצן! XD

הא?

זה אף ליצן P::

אה.

טוב, תראי, אני לא יודעת אם ייצא לנו לדבר היום, אבל אם לא, אני כנראה לא אוכל להתחבר ביומיים הקרובים. היום ומחר.

אוקיי... למה את לא מפרסמת פה את סיפורך?! מעצבנת! אני לא מגיבה לך עליו P::

איזה? הפאנפיק?

לאאא... הסיפור על הנערה שהרכיבה פאזל לבד P: בטח שהפאנפיק!

אההה.... הוא פורסם בעמוד של עיר של.

מה יותר חשוב: עמוד בפייס או אני? ):

לפרסם גם פה?

כבר אין צורך -.- אבל להבא - כן!