פאנפיקיםXD

טוב, הגעתי למסקנה שאנחנו נורא מתלהבות מהעובדה שאנחנו מוכשרות ויודעות לכתוב פאנפיקים, אז חשבתי לעצמי 'היי, למה שהם יהיו מפוזרים בכל מיני מקומות כשאפשר לרכז אותם במקום אחד?' כן, אני אדם חכם ביותר. בכל מקרה, גם אני כתבתי פאנפיק ולא ידעתי איפה מתחשק לי לפרסם אותו בשבילך, והנה עוד סיבה גאונית לשאלה 'למה לעזאזל פתחתי את הנושא הזה?' טוב, אני יותר מדי בהיפר מהמחנה וההפנינג היום ומכל מיני דברים אחרים, אז אני אפסיק לחפור פה כי זה לא ייגמר טוב.
אני וואי, הפאנפיק המוכשר שלי!! קבלי אותו במחיאות כפיים סוערות!! כי אני מוכשרת...

שם הפאנפיק: אין שם... (עדיין, הצעות יתקבלו בשמחה)
תקציר: 13 שנה מאוחר יותר. כל פרק מסופר מנקודת מבט של דמות אחרת.
ז'אנר: פנטזיה, ערפדים(?)
פאנדום: בני הנפילים (ספר ראשון+שני+כמה עמודים ראשונים מהשלישי שהואלת בטובך לספר לי עליהם)
שיפים : קליירי+סיימון (וסטפני+ג'ייס לחמש שורות הראשונות בערך...) פיקצ'ר: לא
מקוריות הפאנפיק: מקורי

פרק ראשון – ג'ייס
ג'ייס ישב בבר לבדו, קרוב לדלת, מחייך לעצמו קלות. כעבור דקה התיישבה לידו מישהי יפה, בלונדינית ודקת גזרה. היא חייכה אל ג'ייס בביישנות, עיניה סוקרות את מראהו המושלם.
"סטף." אמר ג'ייס. 'הגיע הזמן להגיד להתראות.' חשב ברשעות. אבל במקום זאת הוא פשוט חייך אליה. "סטף, תראי. אני... אני לא יכול יותר להמשיך ככה. מצטער. אנחנו חייבים לגמור את זה."
היא הפסיקה לחייך באחת. גם ג'ייס. דמעות צצו בעיניה.
"אבל... ג'ייס... למה? זה היה כל כך מושלם! ואמרת שאתה אוהב אותי.."
"היה, סטפני. היה. אמר ג'ייס וקם ממקומו לכיוון היציאה, בורח מחברתו, או בעצם מחברתו לשעבר. סטפני, הבלונדינית, ברחה מהבר. 'כל כך סתמית. אנושיים מוזרים.' חשב ג'ייס. בגלל שסטפני הלכה, הוא החליט להישאר קצת. הוא התיישב ליד שוב ליד הבר, הפעם במקום רחוק מהדלת. לידו ישבה נערה, בבירור ערפדה, ושתתה משקה אדום מכוס גבוהה בשקיקה. הוא הביט בשיערה הג'ינג'י, נזכר בימים טובים יותר. היא הסתובבה אליו, בהבעה מעוצבנת על פניה, שהתחלפה לתדהמה ברגע שזיהתה אותו. פיו של ג'ייס נפער, והוא הביט בה, בפניה הקטנות והמנומשות שכל כך התגעגע אליהן במשך 13 השנים האחרונות. בפני אחותו, זאת שאהב.
"ג'ייס?!" שאלה בתדהמה.
"ק.. קל... קליירי?" הוא גמגם. 'בחייך, ג'ייס ווילנד. תשתלט על עצמך.' חשב בתוקף. זה לא עבד. "את... מה... והוא... את ערפד?!"
קליירי כבר השתלטה על תדהמתה וחייכה אליו בקרירות. "כן. לקח לי שלוש שנים לשכנע את סיימון לשנות אותי. מאז הכל כל כך הרבה יותר פשוט בשבילנו." אמרה, מדגישה את המילה בשבילנו.
"את פה לבד?" שאל לפתע.
"עכשיו כן. סיי אמור להגיע כל רגע." קליירי פנתה לכוסה בחזרה. "היה נחמד לפטפט איתך, ג'ונתן."
ג'ייס נדהם. "את כרגע נפנפת אותי?" קליירי לגמה ארוכות מכוסה. "וקראת לי ג'ונתן? ממתי את קוראת לי ג'ונתן?!" קליירי חייכה אליו בתגובה, חושפת שתי שורות של שיניים חדות, דקות ולבנות. שיני ערפד.
"סיימון פה." אמרה בתגובה, קמה ממקומה ונעלמה. ג'ייס מצמץ בבלבול. סקירה מהירה של החדר גילתה לו שהיא עומדת ליד הדלת. חצי שנייה ומצמוץ אחד מאוחר יותר היא כבר הייתה בין זרועותיו של סיימון, כששפתיו מרפרפות על לחייה לרגע, ולבסוף נחות על שפתיה בתשוקה.
ג'ייס חשב לעצמו שזאת הפעם השלישית שהוא נדהם בעשר הדקות האחרונות.

תגובות בונות ייתקבלו בברכה.... וכן, פירסמתי את זה גם בדף של עיר של בפייס.

מדהיםםםם!!! לקח לי זמן להבין מה קורה. אבל באמת אין לי מילים. מחכה להמשך !

הנה, פרק 2 שכבר על המחשב. פרק שלוש היום מאוחר יותר, או מחר....


פרק שני – סיימון
סיימון הצמיד את קליירי אליו ונשק לה ארוכות.
"יש לך ריח של צייד צללים..." מילמל בין הנשיקות. לפתע קליירי התנתקה ממנו. "לא תאמין לי כשאספר לך מי כאן." אמרה. "הייתי אומר איזי, או אלק, אבל אני מכיר את הריח שלהם. אז ספרי לי. את מי פגשת?" חייך סיימון וחיבק את מותניה, בעודו מסתובב למקום שבו ישבה קליירי קודם. חיוכו נמוג.
"ג'ונתן ווילנד." אמר סיימון בקול קר. ג'ייס הרים את ראשו לתקרה בתסכול. "בשם המלאך, מה הקטע שלכם היום?" שאל בייאוש. סיימון התעלם ממנו והפנה את מבט שואל לקליירי. בתגובה, היא משכה בכתפיה.
"הוא פשוט הגיע, התיישב מאחוריי והתחיל לבהות בי, אז הסתובבתי אליו כדי להגיד לו שהוא יחטוף אגרוף אם הוא לא יפנה את המבט שלו לכיוון אחר, ואז ראיתי אותו מאחוריי, והוא התחיל לגמגם לי."
"אני לא גימגמתי!" התריס ג'ייס ונעמד מול קליירי.
"אתה קרוב מדי. תתרחק ממני." ענתה ודחפה אותו לאחור.
"העלמה אמרה את דבריה." אמר סיימון בחיוך קל, הסתובב אל קליירי כשהוא אוחז בידה בעדינות וקד קידה קלה. קליירי חייכה, מושכת את סיימון מקידתו. הוא תפס בזרועה ושב והצמיד אותה אליו, נושק לצווארה, ללחיה ולמצחה. נחירת בוז נשמעה מכיוונו של ג'ייס. סיימון הזדקף, תוקע בו את מבטו החודר.
"בעיה?" שאל כשהוא מרים גבה.
"הייתי שמח אם לא היית מנסה לגרום לאחותי להיכנס למיטה יחד איתך בנוכחותי." עכשיו גם קליירי נעצה בו את מבטה. ג'ייס חיקה את סיימון והרים גבה. סיימון הביט בקליירי כשהיא נעמדה כהרף עין מול ג'ייס, אפה נמצא במרחק סנטימטרים ספורים מאפו, עיניה רושפות. סיימון חשב בשעשוע, שהסיבה היחידה להתפרצות הזעם הזאת היא העובדה שג'ייס הרים גבה. אפילו בתור ערפדה, קליירי נחלה במעשה זה הצלחה זהה לזו של קרפד המנסה לעוף.
"תקשיב לי טוב, ג'ונתן. זה היית אתה – לא אני, אתה – שנעלמת אחרי שהבנת איך אמא תוכל להירפא. בגלל האנוכיות שלך, וזו בלבד. לא ניסית ליצור קשר או שום דבר אחר, אז אל תחשוב לרגע שאם נפגשנו שוב במקרה אחרי 13 שנים, שבהן לא טרחת לעשות דבר כדי שאני אדע שאתה בכלל חי ולא מתת באיזו משימה מטופשת להרוג שד כלשהו, שאני פשוט אוכל לסלוח לך על הכל ואתה תוכל להתנהג אליי בכל צורה שתרצה, ברור?" סיננה בזעם.
בתור תגובה, ג'ייס פשוט נישק אותה בתשוקה עזה. את השעשוע של סיימון החליף זעם נוראי בן רגע, ולפני שקליירי הספיקה לעשות משהו, הוא נעמד מאחורי ג'ייס, תפס בידו ומשך אותו ממנה, מקליירי שלו. הוא העיף בה מבט. היא נראתה המומה.
"שלא תעז לעזות את זה שוב, ווילנד. שלא תעז." רתחה.
'אחת-אפס לטובתי, צייד צללים.' חשב סיימון בסיפוק. ג'ייס העיף את ידו של סיימון מעל זרועו במכה והתקרב אל קליירי, כשהוא נעמד במרחק כמה סנטימטרים מפניה. אם סיימון לא היה כועס כל כך, זה היה אפילו קצת מצחיק.
"למה לא?" שאל בקול המפתה שלו. זה עבד על כולן. הן פשוט נפלו לרגליו אחרי הקול הזה, אם לא עשו את זה עוד קודם, כשראו אותו, את שיערו המושלם ועיניי הזהב, שנראו כאילו הן נמסות. סיימון היה בטוח בזה. קליירי פשוט גילגלה עיניים.
סיימון נעמד ליד קליירי והזיז אותה בעדינות הצידה, כשהוא נעמד מול ג'ייס ונותן לו אגרוף בסנטר. מעוצמת המכה, ג'ייס עף לצידו השני של החדר. כל הקולות מסביב השתתקו בציפייה למכות בין השניים. סיימון החליט לאכזב את הקהל. הוא ניגש אל ג'ייס המדמם שניסה לקום על רגליו, ודחף אותו בכוח. הוא רכן אליו, עוצר את האדרנלין שגועש בו.
"קליירי שלי." סינן. "אל תנסה לחפש אותנו." הוא התגבר על הדחף שלו להרביץ לג'ייס עוד קצת, ובמקום זאת הזדקף והסתובב. "להתראות, ג'ייס ווילנד." הוא ניגש אל קליירי שעמדה בדיוק באותו מקום, וחיכתה לו, בעודה צופה במתרחש בעיניים קרועות לרווחה. הוא החזיק בידה, לחש כמה מילים באוזנה. היא הנהנה, וכמה שניות לאחר מכן כבר לא היה להם זכר בבר, מלבד ג'ייס המדמם שהתרסק על הרצפה, יחד עם הכבוד העצמי שלו שנשבר לרסיסים, וכוס השתייה הריקה של קליירי, שעכשיו היה תחוב מתחתיה שטר כסף שהגיע לשם בדרך מסתורית.
"תפסיקו כבר לקרוא לי ככה!" סינן בתסכול לחלל האוויר.

לייק...
אם כי זה משעשע אותי שקליירי בת... בואי נאמר 20 וסיימון בן 16. חחחח זה ממש מצחיק אותי לחשוב אותם XDDD אבל זה רק בגלל שזה תמיייייד מצחיק אותי!

חחחחחחח קליירי בת 19.

למה תמיד שהבת יותר מבוגרת מהבן זה נראה לי הזוי? )):

חחחחחחחח קצת, כן. אבל קליירי יותר נמוכה ממנו. לפרסם לך פה את פרק 3, או שראית כבר בדף?

ראיתי ראיתי [;

ומה לגבי ביקורת בונה?

אני חושבת שהם קצת רעים לג'ייס ולא כל כך נחמד לי עליו. ושסתמצ'יק קצת ילדותי (חחחח וזה לא קשור למראה [[;...)

אל תדאגי. הוא נהיה פחות ילדותי וחוץ מזה, אני קראתי עליהם בגיל 16. עברו 13 שנים.... זה טיפה קשה...

אוקי... איי גאס...
ואיפה איזבל ואלק בכל הסיפור? אני מתחילה לחשוש ממה שהם עושים.
(ווירד. תחשבי על זה שניה ותביני שבסיפורך ג'ייס ואלק בני 30 O.O)

חחחחחח נכון.. ואיזבל ואלק בפרק הבא.

ייייייייאי D:

פרק 4 הוא מנקודת המבט של איזי.

גרייט. אז אלק הוא אחרון? אני אכתוב עליו פאנפיק כי הוא מקופח ):

לא, הוא לא!! אלק לא מקופח. אפילו ללוק יש פרק משלו. אל תעליבי.

חחחח אל תגידי לי שלמגנוס יש כי אני אדרוש צו הרחקה XD

לא, לא. למגנוס אין.

אה אז בסדר. מתי פרק 4?

עוד היום...

הידד!
והגיע הזמן שתקראי את פרק 6... הוא דיי משעמם לטעמי אבל אני אוהבת את הסוף D: (הפסקה האחרונה)
מסתבר שאשפר להכנס לווטפד דרך האייפד P: אז לסבתא שלי יש אייפד ונכנסתי וקראתי ואבא שלי התחיל לקחת לי באמצע אז סגרתי מהר XD

חחחחחחח את מצחיקה אותי.

מה?! אני לא רוצה שהוא ייקרא את הסיפורים שלי... לא עכשיו XD

הבנתי.