שירשור לי ולגל ♥

לילי - "ששש..." מרטין מרגיע אותי, ניכר עליו שהוא מבוהל, פחות ממני, אבל מבוהל. היצורים שהופיעו בסיוטים שלי... אני מנערת את המחשבה מראשי, נותנת ללחישותיו של מרטין להרגיע אותי.

טומי - מביאים לי את תה הקמומיל ואני חוזר לחדרה של לילי

לילי - אני מנסה להדחיק את המחשבות מראשי, אבל זה לא עוזר. כעבור כמה שניות אני נשברת ופורצת בבכי.

טומי - "הבאתי תה." אני נכנס ומניח את התה על השידה

לילי - הדמעות זולגות בשקט על לחיי, ואני קוברת את פניי בכתפו של מרטין.

טומי - "לקרוא למישהו, לילי?" אני שואל

לילי - אני מנידה בראשי.

טומי - "להתקשר להורים שלך?"

לילי - אני מרימה את ראשי במהירות. "לא!"

טומי - "אז ללכת?"

לילי - אני נדה בראשי.

טומי - אני נשען על הדלת

לילי - "אני מצטערת..." אני ממלמלת.

טומי - "אז מה קרה?" אני שןאל

לילי - "שוב הסיוטים..." אני אומרת בשקט. כאב הראש מכה בי.

טומי - אני הולך למקלחת שלה ומחפש בארון. "קחי. זה כדורי הרגעה." אני אומר ומושיט לה כדור

לילי - אני מרימה את מבטי אל טומי, לוקחת את הכדור מידו ובולעת אותו. "תודה." אני ממלמלת.

טומי - "אין בעד מה."

לילי - אני מרפה ממרטין ונשכבת במיטה, מכסה את ראשי בשמיכה כדי שלא ייראו את הדמעות שלי.

טומי - "אני הולך להביא משהו לשתות. מרטין - להביא לך משהו?" אני שאול

לילי - אני נושכת את השפה שלי. הכדור באמת מתחיל להשפיע, ואני נרגעת.

שיר מעודד. (: למרות שממש משעמם לי וזה לא ממש עוזר... כנראה אני אאלץ לחזור לצפות ביכולות המשחק של גרג סולקין P:

טומי - "כוס מים." הוא מבקש ואני מהנהן באישור

טוב, אם הוא מעודד אני חושבת שאני אקשיב לו. אני צריכה את זה.

לילי - אני שומעת את טומי יוצא מהחדר.

למה? מה קרה?

טומי - אני הולך למטבח, שוב, ולוקח שתי כוסות מים

סתם... לא נהניתי היום במיוחד.

לילי - לאחר כמה דקות אני מוציאה את ראשי מהשמיכה. "אתם לא חייבים להישאר פה."