שירשור לי ולגל ♥

טומי - "שום דבר." אני מושך בכתפיי

לילי - "מה השמלה שלי קשורה? טומי, בבקשה."

טומי - אני מניד בראשי

לילי - אני מרימה אליו את מבטי, מיואשת. "אני באמת רק רוצה לעזור."

טומי - "זה לא קשור אלייך... פשוט... אני שונא שמלות לבנות." אני מתרץ. "טוב אני חייב לשירותים." אני אומר והולך לעבר השירותים.

-- שלילי תגלה שזה סוג של משקה משכר --

לילי - 'שונא שמלות לבנות?' אני תוהה לעצמי. אני מרגישה לפתע צמאה ומסתכלת מסביבי. אני מרגישה קצת לא נעים לבקש מהאווקס לבוא לפה, אז אני לוקחת בידי את הכוס שטומי שתה ממנה קודם. רגע לפני שאני מקרבת אותה לשפתיים, אני מרגישה את הריח. אלכוהול. אני מניחה את הכוס על השידה.

טומי - אני שוטף את ידי ומוריד את המים שוב, בלי סיבה, אני יוצא מהשירותים.

לילי - אני מביטה בטומי כשהוא יוצא במבט חודר.

טומי - "מה?" אני שואל באנחה

ליל י- אני מצביעה על הכוס שמונחת על השידה. "זה אלכוהול."

טומי - "מדולל במים."

לילי - "אני שמחה שכבר למדת להבחין את ההבדל בין אלכוהול לאלכוהול מדולל במים בלגימה אחת."

טומי - אני מגלגל עיניים. "את לא מבינה? את באמת לא מבינה לילי? את גורמת לי להתחיל עם זה כל פעם! את!" אני צועק עליה

לילי - "מ..מה?" אני מגמגמת ונרתעת לאחור מהצעקה שלו.

טומי - "כן." אני אומר, יותר ברוגע. "זה בגללך."

לילי - אני מחווירה. "למה? מה אני עושה לא טוב?" אני שואלת בשקט, עדיין מבוהלת.

טומי - אני משלב ידיים ומושך באפי, "כ... כשהייתי מעולף בזירה... אחרי ש... שהם פצעו אותי... היה לי חלום. ראיתי אותך לובשת שמלה סדיוק כמו בראיונות. אבל... על הסוליות של הנעליים שלך היה דם. ואת התרחקת ממני. ופחדתי."

לילי - "אתה..." אני ממלמלת. "מה?" אני לוחשת בהלם.

טומי - "למה זה מפתיע אותך?"

לילי - "למה שזה לא?" אני ממשיכה למלמל.

טומי - "את יודעת מה לילי? אולי אני לא מסוגל להתמודד עם בדידות. אולי אני לא יכול שלא לדאוג לך. אבל אני בן 15, ואת לא נראית כמו ההורים שלי."

לילי - "אתה לא צריך לדאוג לי. ואני לא מצליחה להבין את ההקשר להורים שלך."

טומי - "פשוט עזבי. בסדר?"

לילי - "טוב..."

טומי - אנחנו שותקים