שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני מרימה את מבטי. "למה אתה מתכוון?"

טומי - "גבינה?" אני שואל. "תוכלי יוגורט ממותק."

לילי - אני מושכת בכתפיי. "זה טעים."

טומי - אני צוחק. "רוצה לטעום את היוגורט?"

לילי - "כן."

טומי - אני מכין את הכפית שלי ומושיט אותה לעבר לילי

לילי - אני טועמת מהיוגורט. "נחמד. אבל אני נשארת עם הגבינה." אני מחייכת.

טומי - אני צוחק, "אז איך תקראו לאח שלך?" אני שואל ומתרצן פתאום

לילי - "אני לא יודעת."

טומי - "לא יצא לך לחשוב על זה?" אני שואל, ספק מופתע - ספק כי אין לי מה לומר. לילי מושכת בכתפיי. "קרו הרבה דברים. ועם כל השלג והכל... כנראה שזה לא היה בעדיפות ראשונה." היא אומרת. אני מהנהן בהבנה.

לילי - "למה? יש לך הצעות כלשהן?"

טומי - "לי אין אחים, או אחיות, או משהו מתוכנן שידוע לי עליו. אז... לא."

לילי - אני מחייכת.

שלחתי לך את הפאנפיק...

טומי - "היית רוצה אח או אחות?" לילי שואלת

בואי לצ'אט

לילי - אני מביטה בטומי, מחכה לתשובה.

לא יכולה.

טומי - "טוב לי להיות בן יחיד. לדעת שאני לא צריך לדאוג לאף אחד. אני לא צריך להרגיש מקופח. לא רע לי ככה במיוחד."

לילי - אני משפילה את מבטי, מביטה בלחמנייה. עד עכשיו ניסיתי להדחיק את המחשבות האלה ממני, אבל הן שבות וצפות מול עיני.

טומי - "חוץ מזה, אני לא חושב ששינוי כזה יעשה לי טוב."

לילי - אני מהנהנת, לפתע השמיכה מרתקת אותי.

טומי - "אווץ'. אמרתי משהו שגורם להסתכל על העיניין אחרת"

לילי - אני מנידה בראשי. "לא... אתה פשוט גרמת לי לחשוב על משהו שניסיתי להדחיק..."

טומי - "אז על איזה שמות חשבת? או שאת חושבת עליהם כרגע?"

לילי - "סתם, לא שמות מוצלחים כל כך. למען האמת, חשבתי רק על אחד. אבל... אתה יודע, ההורים שלי הם אלה שיחליטו."

טומי - "למה? תציעי ואולי הם יאהבו."

לילי - "לא... לא נראה לי ממש." אני נוגסת בלחמנייה.