שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני מבינה שהוא רוצה כרגע להיות לבד, אז אני מתיישבת על המיטה שלו.

טומי - אני שמח שלילי הפסיקה לחפש אותי. אני מניח לי להרגע. לבד.

לילי - אחרי כמה דקות נוספות אני נכנעת למחשבות האמיתיות שלי. אני מתחילה לשאול את עצמי שוב למה הוא עשה את זה, למה עכשיו, למה היום. למה בכלל?! אולי כדאי שאני אלך להתקלח בינתיים בחדר שלי. אני פוסלת את הרעיון במהירות. לא. אם אני אלך, אני לא אוכל לחזור. זאת אומרת, אני אוכל, אבל אני אחשוש מדי לעשות את זה. ואותו דבר לגבי טומי. הוא בטח לא יבוא לחדר שלי. אני שותקת ומנסה לחשוב על פתרון. אבל שום דבר לא עולה במוחי. אני פשוט אחכה שטומי ייצא. ואז כבר נחשוב על משהו. או שאולי, נעמיד פנים שזה לא קרה. גם את המחשבה הזאת אני פוסלת. אנחנו לא נעשה את זה. אני יודעת שלא.

טומי - פתאום, אני מתעשת על עצמי. זה היה דפוק, פזיז למדי, אבל אני לא כזה טיפש. אני קם על רגלי ופוסע לעבר הדלת. אני פותח אותה. "לילי," אני אומר, בהפתעה. "לא ידעתי שאת כאן." אני ממשיך. "אממ..." אני מחפש מה לומר אבל במקום זה אני ניגש לארון. "היו אמורים להביא לכאן אוכל לא?" אני שואל. אני מחליט לעצבן קצת את לילי, עם היא כבר פה, ואני פה - אז למה לא להשתעשע קצת. אציליות ומליציות ובעיקר - שחצנות יכולים להתקבל בברכה.

לילי - אני מביטה בו, מופתעת. או שכן אפשר להעמיד פנים? "אממ... נדמה לי שכן."

טומי - "אז איפה הוא?" אני שואל. ממשיך בטון המעצבן. אני מוריד את החולצה הרטובה כשגבי מופנה ללילי ולובש גופיה ארוכה וסוודר. דפיקה בדלת, אני מחליף גם את המכנס ותוך כדי התיישבות על המיטה אני קורא למי-שזה-לא-יהיה להכנס. האווקס ממקודם. "את יכולה להניח את זה על המיטה." אני אומר לה. היא מהנהנת ומניחה את הדברים ואז מצביעה על המקלחת ועל הבגדים שלי. "כן, זה יכול להיות נחמד." אני מחייך ופונה לסקור את האוכל.

לילי - "הנה הוא." אני אומרת.

טומי - "את בדיליי, חמודה."

לילי - אני מסתכלת על טומי. "ו..?"

טומי - "הבנתי את זה בעצמי. האוכל הזה מריח נפלא. מה זה?" אני שואל אותה

לילי - אני מציצה במגש. "עוף, פירה, סלט... אוף נו בוא תראה בעצמך."

טומי - "כזאת חמודה..." אני אומר במליציות. "את יודעת, קראנו סיפור בספרות בחודש שעבר. סיפור טרגדיה."

לילי - "מרתק."

טומי - "הדמות הראשית הזכירה לי אותך. שתיכן קרציות."

לילי - אני מביטה בו בתדהמה, ואז בכעס. "מה כבר עשיתי?"

טומי - "את לא סותמת את הפה."

לילי - אני פוערת עיניים בתדהמה. זה כל כך לא נכון.

טומי - אני לוקח את הסכין והמזלג ומתחיל לאכול, "תסגרי את הפה, הות'ורן, את עלולה לבלוע זבוב."

לילי - אני בוהה בטומי בתדהמה עוד שתי שניות, ואז קמה ופונה לצאת מהחדר.

טומי - "שיהיה לך לילה טוב..."

לילי - אני מתעלמת מטומי וטורקת אחריי את הדלת. "נראה אותך מצליח לישון..." אני מסננת בארסיות ומתחילה ללכת לכיוון חדר האוכל.

טומי - אני נאנח, ספק בהקלה, ספק מתחושה של אובדן. אני מניח את המזלג והסכין על המגש. אני משעין את ידי על רגלי ואת ראשי על ידי. האווקס יוצאת מהמקלחת ומרימה את הבגדים שהשארתי על הרצפה. "את יכולה לקחת גם את זה." אני אומר לה והיא מהנהנת. היא לוקחת הכל והולכת לעבר היציאה. "את יכולה להביא לי עוד קוביות טופי?" אני שואל לפתע. היא מהנהנת ויוצאץ

לילי - אני הולכת אל חדר האוכל ומתיישבת. כולם כבר שם. "היי. חשבנו שת אוכלת עם טומי בחדר." אומרת ליסוון. אני מנידה בראשי ולא אומרת כלום. המבוגרים מביטים בי ומחליטים להניח לי, תודה לאל. אפילו אפי לא אומרת מילה על הבגדים שלי.

טומי - אני מחכה לטופי שלי שיגיעו

לילי - אני נוגסת בעוף הרך. הוא טעים.