שירשור לי ולגל ♥

לילי- "איפה היית?" שאלה אמה "הדאגת אותי נורא!!" חייכתי חיוך מבויש. "מצטערת, היו לי כל מני דברים לעשות...ושכחתי" מילמלתי

הווה!

--

טומי - אני ממלא את אחד הסירים המכוערים-עד-מוות-שחייבים-להחליף במים ומדליק את הגז- אחרי שתי דקות אני מצליח בקושי להשאיר את כל המים בסיר ומניח על הגז את הסיר.

לפנות ערב...

---

לילי- אנחנו מסיימות את השיעורים ומתחילות עם הרכילות. אמה מספרת לי על זה שוולט הציע חברות לסיסי. אנחנו מתפוצצות מצחוק.

טומי - המים מתחממים ושומעים את זה עד לסלון.

לילי- אני מספרת לאמה על טומי. היא מחייכת חיוך של 'אוי לילי מה נעשה איתך?'

טומי - מישהו נכנס הביתה ואני מציץ לראות מי זה - אמא כמובן, היא נראת מותשת. "טומ'ס - תעשה לי טובה, אני הולכת להתקלח, תשגיח על המים, שלא ישפריצו לכל מקום." היא אומרת לי. "טוב..." אני אומר בשקט.

לילי- אנחנו ממשיכות לרכל על כל מיני דברים עד שאמא של אמה קוראת לנו לארוחת ערב.

טומי - אני מביט על המים בהיפנוט...

לילי- הארוחה מאוד נחמדה מהסוג שאני אוהבת- סנאי שהאבא צד או קנה או החליף עם רוטב לא ברור. יצא טעים.

אבל את אצל אמה לא?

---

טומי - מים

כן אז..?

---

לילי- אנחנו אוכלים בשקט, ומדי פעם מישהו מעיר הערה כלשהי על האוכל.

איך פתאום הגיע הסנאי המסכן והחמוד ^^?

--

טומי - אני בוהה לי במים

--

בהצלחה במבחן הקבצות!!!!!!!! ♥

_________________________
I have added cool emoticons to this message.
To see them go to http://x.exps.me?c35510dda8d518e0931db4edd831a228

מאיפה לי? תשאלי את אבא של אמה...

---

לילי- ממשיכים לאכול...

טומי - מים ה נושא מרתק

לילי- אנחנו מסיימות לאכול, מפנות את הצלחות והולכות לחדר של אמה.

טומי - אבא נכנס בסערה הביתה, אני מנחש שהוא בוודאי חזר ממפגש "מרתק" עם קטניס והיימיטץ'... לא סובל אותו - את היימיטץ' השיכור המשוגע הזה.... בעצם, קשה לאהוב אותו. קשה מאוד...

לילי- אני מסתכלת על השעון. "מאוחר" אני אומרת בעצב "אני צריכה ללכת". "באסה " רוטנת אמה. אני לוקחת את התיק שלי ויוצאת אחרי שאני נפרדת מאמה ומהוריה.

אחחח אין כמו לשנות שינה קצרה אחרה"צ XD

--

טומי - אבא מוציא מהמזווה אורז ושופך את התכולה לסיר עם המים המבעבעים

לילי- אני הולכת ברחוב השומם

טומי - אנחנו מחכים ואבא מסביר לי איך מכינים אורז, בפעם האלף אם לא יותר... "אבא." אני עוצר אותו - "מה...?" הוא שואל בהפתעה. "כבר לימדת אותי להכין אורז... הפעם הראשונה שלימדת אותי הייתה כשהייתי בן 11... והפירוש של זה שזה היה לפני שנתיים ו-ח-צ-י." אני אומר ומדגיש את השנתיים וחצי... אבא צוחק. "ואתה יודע מה הכי מוזר? שגם בשנה שעברה - השנה הראשונה שלי כמועמד ביום האסיף" דאגת ללמד אותי להכין אורז ועוד כל מיני דברים כאלה... זה לא במקרה קשור אחד לשני נכון?" אני שואל באגביות. אבא מביט בי במבט רציני - "איזה שטויות אתה מדבר לפעמים." אבא אומר לבסוף, כאילו סיפרתי בדיחה. "למה שזה יהיה קשור? אני בטוח שאתה תשמח מאוד בעוד מספר שנים על שאתה יודע לבשל אורז, כי אם אתה יודע להכין אורז, אתה יכול להכין מעדנים." אבא אומר, "מגיע לך פרס על הנאום הזה - מה? התאמנת עליו עם קטניס" אני אומר במרירות. אבא מסתכל עליי "אל תקפוץ להסיק מסקנות מהר כל כך, בסדר?" הוא אומר - "תשגיח על האורז, אני הולך לומר שלום לאמא שלך..." הוא פוקד עליי והולך.

לילי - אני ממשיכה ללכת ומגיעה לרחוב המנצחים. אני מגיעה לבית שלנו, ונכנסת.

טומי - אני משגיח על האורז.

לילי - אני נכנסת למטבח ורואה את אמא באטרף רציני ואבא מנסה להרגיע אותה. אה נכון..... כמעט שכחתי, המפגש השנתי עם פיטה והיימיטץ'! הוא לא בנאדם ממש נחמד, אבל כשמכירים אותו הוא ממש בנאדם מדהים ורגיש.

טומי - אורז....

לילי - אני עומדת בפתח המטבח ואבא רואה אותי. הוא מסמן לי להיכנס, כי אני היחידה שיכולה להרגיע את אמא אחרי מפגש כזה...