שירשור לי ולגל ♥

לילי- אני עולה לחדר. 'איזה מזל שלא קיבלנו שיעורים היום' אני חושבת. אני שומעת את אמא קוראת לי מלמטה.

טומי - העוגה נראה רע....

לילי- "מה?" אני שואלת את אמא. "בואי רגע!" היא צועקת לי בחזרה. אני נאנחת ויורדת.

טומי - אני מנסה לשמוע את הדיבורים של אמא מהקומה שאבא גר בה שהיה ילד, אבל עם כל העומס שמתחיל להיות במאפייה לא שומעים כלום.

לילי- "מה?" אני שואלת שוב, הפעם בחוסר סבלנות. "אני צריכה שתלכי למאפייה של פיטה ותקני עוגת פטל." ' יש תודה, אמא, תודה!!' אני חושבת וכמעט קופצת משמחה. אבל אני שומרת מבחוץ על אדישות. "בסדר..."

טומי - כהמקום חוזר להיות קצת יותר נעים אני מצליח לשמוע את הטלוויזיה, אבל בקושי. אולי רק את הצחוק של האנשים בקפיטול - נשמע כאילו אמא רואה שידורים חוזרים של המשחקים. אני מנסה להציץ, אבל אין טעם. הדלתות נעולות כולן.

לילי- אני לוקחת קצת כסף ויוצאת.בריצה.

טומי - "טומי." אבא קורא לי - הוא עומד לידי 'מתי הוא הגיע לעזאזל?!' אני חושב - "כן?" אני שואל בתמימות, "בוא תעזרי בבקשה." הוא מבקש. "אוקיי," אני עונה ויוצא אחריו מהמטבח.

לילי- אני מגיעה למאפייה מתנשפת. אני נעצרת לרגע להסדיר את הנשימה ונכנסת. הפעמון מצלצל.

טומי - אני עומד מול הקופה - שסערת אנשים שלא מפסיקים לדבר לשניה מתנפלים עליי עם כסף, כולם רוצים את אותה עוגה, "לך תעזור ללילי בבקשה" אבא מבקש ומנסה להשתלט על קהל האנשים

לילי- אני עומדת מול חלון הראווה בשקט בין ים האנשים הצועקים, ומחפשת את עוגת הפטל שאמא שלי כ"כ אוהבת. אבא של טומי מגיע ומציע לי עזרה. ואז מגיעים עוד אנשים והוא הולך לקופה. הוא אומר משהו לטומי והטומי מתקרב אליי. אני מעמידה פנים שאני לא שמה לב. הלב שלי פועם במהירות.

טומי - "צריכה עזרה?" אני שואל.

לילי- "אה... כן" אני עונה ומתפללת שהרעש יסווה את הלב שלי שפועם בפראות. "אני צריכה עוגת פטל אחת."

טומי - אני מתרומם קצת על קצות האצבעות ומריד ממדף קצת גבוה, עוגה עם ציפוי סגלגל ומושיט אותו ללילי "את צריכה עוד משהו?" אני שואל

לילי- "לא תודה." אני עונה ובמאמץ אדיר אני מחייכת את החיוך הכי מתוק שלי.

טומי - אני מסובב את הראש לעבר הקופה שאנשים לא מפסיקים לדחוף בה. אני נאנח - "זה 14" אני אומר ומושיט את היד. "אין לך כוח להדחק בין כל האנשים האלה. תני לי את הכסף ואני אגיד להורים שלי ששילמת. נוו." אני ממתיםן

לילי- אני מוציאה כסף מהכיס וסופרת. אני מושיטה את היד והמטבעות נוחתות בצילצול על היד של טומי. לרגע אחד, קצר, אני נוגעת בידו החמימה. "תודה" אני אומרת. ויוצאת לפני שאני אסמיק שוב.

טומי - אני מסתובב וקולט שאבא מחייך אליי. אני מתקרב ושם את הכסף בקופה. "אתה יכול ללכת הביתה לעשות שיעורים." הוא אומר לי ואני נכנס למטבח לקחת את התיק שלי

לילי- אני הולכת ברחוב עם העוגה בידי. אני מרגישה מטופשת. חבל שלא ביקשתי מטומי לשים לי את העוגה בקרטון...

טומי - אני רץ הביתה ובלי לשים לב אני נתקל במישהו, או מישהי לפי השיער הארוך שלה...


נחשי על מי אנ י מדברת XD

לילי- אני ממשיכה ללכת. לפתע מישהו מתנגש בי מאחורה. "אוף!" אני רוטנת בקול כשהעוגה נופלת ושנינו מתלכלכים ממנה. ' מזל שאין פה אף אחד...' אני חושבת. "אתה יכול להיזהר קצת?" אני חצי צועקת חצי רוטנת ומסתובבת. מולי עומד... מי אם לא טומי.

טומי - החולצה שלי מרוחה בעוגה, השיער שלי, והפרצוף שלי מרוחים גם הם! "לעזאזל!" אני פולט ומסתכל על מי שמסתכל עליי: "אוי. אני מצטער" אני ממלמל. "סליחה. סליחה. סליחה. סליחה. סליחה. סליחה" אני מצייץ.

לילי- אני מנקה את המכנסיים שלי ומנסה לשמור על פרצוץ זועף. ואז אני וטומי מסתכלים זה לזה בעיינים רגע ארוך. ואז אני פורצת בצחוק. "איך... אתה... נראה..." אני אומרת ומתפוצצת מצחוק. ואז מפסיקה כשטומי לא מצטרף אליי. אני נבוכה.

טומי - "סליחה סליחה ליחה אני יכול להביא לך חדשה בחינם. סליחה"

לילי- 'איזה חמוד הוא!' אני חושבת. "לא לא זה בסדר אני אקנה אותה. יש לי מספיק כסף פה." אני עונה לו.