שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני מוחקת ברגלי את מה שטומי כתב ומשרטטת, בערך 'כן'.

טומי - לא. לא. לא. לא. לא. אני כותב את המילה למעלה מ20 פעמים עד שהאצבע שלי כואבת מקור

לילי - אני מרימה את ידו של טומי מהשג ומחזיקה אותה בין ידי. "די." אני לוחשת.

טומי - אני כותב עם היד השניה בכתב עקום: דיי את

לילי - אני תופסת גם את ידו השנייה.

טומי - אני מושך בכתפיי ונשכב על השלג

לילי - אני חוזרת לקבור את פניי בידי.

טומי - אני מביט לשמיים.

לילי - אני מתעלמת מהסביבה ושוקעת בייסורי אשמה.

טומי - ג'וש יוצא לפתע וקורא לנו להכנס. אני קם מהשלג.

לילי - אני נשארת במקומי.

טומי - "נו לילי." אומר ג'וש.

לילי - אני מתעלמת מג'וש.

טומי - "בסדר. אז אני אגיד את זה כאן. אני חושב שלטובתכם עדיף שאני אלך. הקרייריסטים מתים להרוג אותי ואתם בסופו של דבר תצטרכו לעשות את זה. אז ביי שיהיה לכם." הוא אומר.

לילי - זה מושך את תשומת ליבי. "ג'וש!"

טומי - "מה?" הוא שואל

לילי - "אתה יודע שלא נהרוג אותך."

טומי - "לא הבנת אותי כמו שצריך לילי, הכוונה שלי הייתה שאני הולך מכאן בתקווה לא לפגוש בכם יותר."

לילי - "אני הבנתי את זה. אבל למה אתה לא רוצה לפגוש אותנו יותר? אם זה בגללי, אני מבינה."

טומי - "זה לא בגללך, אני פשוט חושב שאני מעדיף לא להיות זה שהורג ולא להיות זה שהרוג. אני מעדיף להשאיר אתכם לבד. זה יעניק לכם ביטחון."

לילי - "לא נראה לי, אבל איך שאתה חושב שטוב לך. באמת."

טומי - אני מקשיב לשיחה של השנים. אוף - כלום לא הולך לי היום. אני נכנס למערה

לילי - "ביי, ג'וש." אני לוחשת לו ורצה אחרי טומי למערה.

טומי - אני זורק את האבן הקטנה אל האש. גיצים.

לילי - אני רואה את ג'וש מנופף ומרים את התיק שלו על כתפו. הוא מתחיל לרוץ ונבלע ביער. אני נכנסת למערה.