שירשור לי ולגל ♥

לילי - "אני בטוחה שהיא יודעת את זה..."

קטניס - "בסדר. אני אשאר." אני אומרת ומסתכלת על פיניק הבוכה.

טומי - "אני מקווה..." הוא אומר.

פיטה - אני מהנהן ויוצא לעבר אולם נותני החסות. כל הסיפור הזה הוא כמו מכירה פומבית, אנשים חסרי חיים מהקפיטול שיושבים ובוהים במה שהם רוצים, בזמן הזה במחוזות אפשר גם להציע כסף. אני מתיישב ומביט באנשי הקפיטול.

לילי - "אני בטוחה."

קטניס - אני מסתכלת על הטלויזיה.

טומי - האש נדלקת ואני מביט בה

לילי - אני נשארת רגע ליד ג'וש, מרגישה בחומה של האש.

טומי - אני מביט בהם, אני לא מבין מה אני אמור לומר, או איך לומר - כי לרוב, כשאני אומר משהו - זה רק מכאיב יוץר

לילי - אני מסתכלת על טומי.

טומי - מבטי נלכד על לילי, 'מה?' מבטי שואל

טוב אז... התגובה שלך:

לילי - אני נקרעת חסרת אונים בין טומי, שעדיין מסרב לדבר, לבין ג'וש, שאמנם מדבר אבל שקוע כל כולו בעצב. לבסוף אני שואלת את ג'וש שוב, "אתה רוצה להיות לבד?" והוא מהנהן. אני עוברת לשבת ליד טומי. "איך הצלחת לעשות מדורה?" אני שואלת אותו בהפתעה ובהערכה. לא ידעתי שהוא יודע. הוא מושך בכתפיו. אני מושיטה את ידי אל המדורה ומחממת אותן. "אתה רוצה לדבר?" אני שואלת. הוא מושך בכתפיו שוב. "אתה רוצה לספר לי משהו?" אני ממשיכה לשאול. הוא מהסס, ולבסוף עושה תנועה לא החלטית עם הראש. "בסדר." אני אומרת ונותנת לו נשיקה קטנה על הלחי. אני נשענת על קיר המערה החשוכה, וחושבת על ברוק. איך זה יכול להיות? למה? מתי בכלל היא הספיקה להגיע לשם? אני מנסה לשחזר את מה שקרה. אמרתי להם להתרחק, והם התרחקו. ראיתי את זה. אחר כך, המפלצת ההיא נהמה ואחד מהם צעק לי להיזהר או משהו כזה. ואז... ברוק באה לעזור לי? ונפגעה במקומי? לא. לא יכול להיות. זה בגללי. ברוק מתה בגללי. בגללי ג'וש עכשיו מתאבל. בגללי, אני דיי בטוחה, בקפיטול, פיניק מתאבל. בגללי בטח אנני מתאבלת במחוז 4. בגללי, לא רק אנני מתאבלת, אלא גם עוד המון אנשים. אני בטוחה בזה. אני בטוחה שברוק היא אדם חברותי, שהיא אדם נחמד, שעוזר, ואני בטוחה שהיא מכירה שם המון אנשים, שעכשיו עצובים ומתאבלים בגללי. רק בגללי. למה לא עשיתי משהו? הייתי יכולה להציל אותה, או למות במקומה. או ששתינו היינו מתות. אבל למה דווקא היא? היא בן אדם מקסים. זה לא בסדר. המשחקים האלה מטומטמים לגמרי. אי אפשר ככה יותר. אני קמה בכעס. לא ג'וש ולא טומי מסתכלים עליי. אני יוצאת מהמערה ומתיישבת על השלג. אני קוברת את פניי בין ידי ובוכה. אני פחות או יותר לבד פה עכשיו. טומי לא מדבר. ג'וש מתאבל (בגללי) על ברוק. ברוק.... מתה. אני עדיין לא מאמינה. זה לא יכול להיות. ההמנון מתנגן בשמיים, מתעלם לגמרי מהעובדה שאני בוכה. ברוק... הנער ממחוז 11... וזהו. נשארנו חמישה. השניים ממחוז 2. ג'וש. אני וטומי. ארבעה מאיתנו עומדים למות. ואני עומדת להיות ביניהם. טומי ינצח. או ג'וש. אני לא מוכנה שאחד מהקרייריסטים ממחוז 2 ינצחו. לא. הם ימותו, ואני אדאג לזה אישית, גם אם זה הדבר האחרון שאני אעשה.

התגובה שלי:
טומי - אני מביט במדורה, למה כל זה קורה בעצם? למה הייתי צריך להיות כל כך כל כך מטומטם וללכת למשתה הדפוק הזה?! למה אבא שלי כל כך טיפש? ולמה לעזאזל הייתם חייבים למרוד...
מיליון ואחת שאלות מתרוצצות כעת בראשי, ההמנון מתנגן ואני מביט דרך פתח המערה בשמיים... ברוק והנער ממחוז 11. "עוד שניים ירדו. נשארנו 5." אומר ג'וש. אני מביט בו, "משחק דפוק." הוא אומר, ספק לי, ספק לאוויר. אני מביט בו. "אל תגיד לי שאתה לא מסכים בסדר? כי אני יודע שאתה בן 14, ונראה לי שאתה חכם ולא כל כך טיפש." אני תוהה אם זאת הייתה מחמאה, אבל אני נזכר שזאת הדרך של ג'וש להוציא תסכולים - לרדת על אנשים. אני רק מביט בו. כמה שהוא צודק...

לילי - אני ממשיכה לבכות.

טומי - אני משחק עם אבן קטנה, ג'וש עסוק בללכת במעגלים מסביב למערה ולילי... רגע - איפה היא?

לילי - אני בוכה ובוכה לתוך ידי. העולם לא הוגן.

טומי - אני קם ומביט החוצה, אני רואה את לילי יושבת בחוץ. אני הולך אליה ומתיישב לידה

לילי - אני מציצה מבין אצבעותיי אל טומי.

טומי - אני מחייך חצי חיוך ומלטף את כתפה.

לילי - אני ממשיכה לבכות. "זה לא הוגן, טומי. זה פשוט לא הוגן."

טומי - אני מחבק אותה חזק.

לילי - אני מניחה את ראשי על כתפו של טומי ומתאמצת להפסיק את הדמעות. "זה בגללי."

טומי - אני מניע בראשי לשלילה.

לילי - "כן. זה בגללי. בגללי ברוק מתה. זאת אשמתי."

טומי - אני כותב על הקרקע - לא.

לילי - אני נדה בראשי. "אתה לא צריך להיות נחמד אליי. זאת אשמתי. הייתי יכולה לעשות משהו. אני יודעת את זה, וגם אתה."

טומי - אני כורך את ידי סביבה, ומחבק אותה חזק. אם היא תמות... אניץץץ

לילי - לא. זה לא מגיע לי. אני הודפת מעליי את ידיו של טומי בעדינות. "זה בגללי." אני ממשיכה לבכות.

טומי - אני כתוב על האדמה/שלג לא. לא. לא. לא. לא. לא. לא. לא.