שירשור לי ולגל ♥

קטניס - אני מקווה. אני חושבת ומחבקת את כתפו. "יהיה בסדר." אני אומרת בשקט.

לילי - אני קמה והולכת להעיר את ברוק. "ברוק... ברוק..." אני לוחשת. "מה?" היא ממלמלת בעייפות ומשפשפת את עיניה. "טומי התעלף... אני לא יודעת מה לעשות." אני אומרת בחוסר אונים. שנייה אחרי ברוק כבר ליד טומי נוגעת במצחו.

פיטה - יהיה בסדר. יהיה בסדר. יהיה בסדר. יהיה בסדר. יהיה בסדר. יהיה בסדר. אני חוזר בראשי על מילותיה של קטניס. "יהיה בסדר..." אני ממלמל לעצמי.

קטניס - "אתה יכול ללכת לישון פיטה, אני אשאר ואראה אם יהיה איזה נותן חסות..."

לילי - "הוא צריך עוד תרופה, ומהר." ברוק אומרת בדחיפות.

פיטה - "ממש ממש לא."

קטניס - "שאני אלך?"

לילי - אני מהנהנת ומביאה לברוק את התרופה מהתיק.

פיטה - "אם את רוצה, קטניס. אני נשאר ער."

קטניס - "אני הולכת לדבר עם פיניק.."

לילי - אני עוזרת לברוק להרים בזהירות את ראשו של טומי, והיא מכניסה לו את התרופה לפה.

פיטה - אני מהנהן בלי ממש לשים לב למה שהיא אומרת.

קטניס - אני פוסעת במסדרון של קומה 4.

לילי - אחרי כמה דקות אני אומרת לברוק "את יכולה ללכת לישון. זה בסדר. פשוט לא הייתי בטוחה מה לעשות, אז הערתי אותך." ברוק מתחילה למחות, אבל אני משתיקה אותה. בסוף היא חוזרת לשק שינה.

פיטה - אני בוהה במסך.

קטניס - אני דופקת על דלת חדרו של פיניק. "כן?" הוא שואל.

לילי - אני מסתכלת על ברוק שנרדמת בחזרה תוך דקה.

אני מפסיקה לעשות את פיטה כי הוא משעמם

חיחי D:

קטניס - "זאת אני... אני יכולה להכנס?" אני שואלת ואחרי חצי דקה הוא פותח את הדלת. "שכחתי כמה אני שונא את זה..." הוא אומר ואנחנו מתיישבים.

לילי - אני חוזרת להביט בטומי, ומלטפת את הלחי שלו. הוא ממש רזה במשחקים. הוא חייב לאכול משהו.

קטניס - "אתה בחרת... גם אם אחד מהם ינצח... אני אמשיך להיות פה... אני לא עומדת לתת להם להיות מדריכים בשום מצב..." אני אומרת

לילי - החזה של טומי יורד ועולה באיטיות. אני לוקחת תחבושת מהתיק של ברוק, שמה עליה קצת שלג ומניה אותה על מצחו של טומי. לפתע אני מרגישה מאוד בודדה.

בגלל שממממממממש משעמם לי עם קטניס D:

טומי - אני מרגיש מים על המצח שלי...

חחח

לילי - המצח הלוהט של טומי מחמם את השלג במהירות, ואני מחליפה אותו שוב. "זה לא טוב..." אני ממלמלת, מודעת מאוד לכך שאם אין איזשהו קרב באזור, כל המצלמות בזירה מתמקדות בנו.

טומי - אני פוקח עיניים, הכל שוב מטושטש לי.

לילי - אני נושמת בהקלה. טומי מתעורר. "איך אתה מרגיש עכשיו?" אני שואלת בדאגה, ונזכרת בעיניו שנייה לפני שהוא התעלף.

טומי - "בסדר..."

לילי - "אל תנסה לקום בשום אופן. ואל תוריד את השלג מהמצח שלך." אני פוקדת עליו.

טומי - אני מחליט לא להתחיל לריב איתה, אף על פי שהשלג נמס וזה מרגיש כאילו חתול או כלב משתין עליך.*

*אני לא אומרת את זה מניסיון!

לילי - השלג נמס ומתחיל לנזול, ואני מחליפה אותו. "אתה ממש בוער..."

טומי - "ייאי..."