שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני מסתכלת לכייון שברוק מסתכלת אליו. אני מבחינה במעיל הרוח שיכול להיות שייך לכל אחד. או לטומי? אני רצה אליו ומרימה אותו. ליד המעיל יש את כל השכבות של חלק הגוף העליון. חוץ מהגופייה. "זה של טומי!" אני קוראת באושר. "הוא בטח לא רחוק מכאן!" אני אוספת את הבגדים, מכניסה אותם לתיק שתלוי על כתפו של ג'וליאן וממשיכה ללכת.

ברוק - אני מתחילה לחפור באדמה. "תעזרי לי!!!" אני קוראת ללילי שמיד מתחילה לחפור

לילי - "אממ... לילי? ברוק? אני לא חושב שהוא קבור באדמה.. אני דיי בטוח שאם כן, היינו שומעים כבר את התותח שלו... ו.. אני גם מריח את הדם שלו." אומר ג'וליאן. אני מזדקפת מיד. "מאיפה הריח?" אני שואלת אותו. ג'וליאן מצביע קדימה. "בואו. אני סומכת על חוש הריח שלך." אני אומרת.

ברוק - אני קמה ומיד והולכת אחרי לילי

לילי - אנחנו הולכים במשך כמה דקות, כשג'וליאן מנווט אותנו. הלב שלי מפסיק לדפוק כשאני רואה אותו. הוא שרוט בכל גופו, מעל עינו יש חתך מדמם, הרגל שלו מעוקמת בזווית כזאת שבטוח מראה שהתעקם לו הקרסול, על הלחי שלו יש לו חבורה גדולה, אבל הכי נורא זה החזה שלו. כל הגופייה מוכתמת דם, גם המכנסיים. הגופייה שלו קרועה קצת במקום הפציעה, אבל אני לא רואה אותה עד שאני רצה אליו ונופלת על הברכיים לידו. הדם לא מפסיק לזרום. נראה שהסכין נקבה לו את כל השכבות של העור, אבל תודה לאל, הוא עדיין נושם קצת. "טומי.." אני לוחשת בעיניים מוצפות דמעות.

טומי - לילי רצה אליי, השמלה שלה מוכתמת בדם. "טומי!!" היא קוראת...

ברוק - אני רצה עם ג'וליאן לעברו.

לילי - "ת..תביאו לי את התח...בושות.." אני מגמגמת בפחד.

ברוק - "צריכים להביא אותו למערה. כאן מסוכן מידי." אני אומרת ונוגעת בו. הוא רותח מחום וזה מפחיד אותי. "ג'וליאן, תעזור לי?" אני שואלת אבל לילי עקשנית ועומדת על שלה. "חייבים לעשות משהו עכשיו! הוא ימות. הוא בקושי נושם, ברוק, עד שנגיע למערה התותח יכול לירות!" היא אומרת בבכי. "אבל מצבו יהיה יותר חמור עם נשאר כאן. במערה אנחנו יכולים להדליק מדורה. פה לא. הוא חייב להתחמם. ובמערה יש לי תרופה שיכולה לפחות להקל." אני אומרת לה. "לילי, היא צודקת." אומר ג'וליאן. "מועמדי הקריירה יכולים להיות קרובים." הוא אומר ומתחיל להרים את טומי הפצוע.

טומי - אני מרגיש מעט הקלה אבל מאבד את ההכרה. שחור. זה כל מה שאני רואה

לילי - אני נכנעת לבסוף ולוקחת את התיק מג'וליאן. אני מוציאה את התחבושות. אני מסתכלת לאיפה שטומי היה קודם. "תלכו, אני כבר באה!" אני קוראת ורצה לשם. אני משאירה את הדם כמו שהוא, למקרה שהקרייריסטים יחליטו לעבור פה. מאחורי העץ יש תיק. אני מניחה שזה התיק של טומי ואני לוקחת אותו.

ברוק - אנחנו מגיעים מערה ואני וג'וליאן מניחים את טומי בזהירות על השק שינה ואני מיד מתחילה לספוג את הדם. מסתבר שזה לא קל כל כך, כי הוא פצוע בכל הגוף. לילי מגיעה ובהתחלה רק יושבת בלחץ ומדליקה מדורה. אחרי שהיא חוטפת כוויה, ג'וליאן אומר לה לטפל ברגל של טומי. נקע. אני אומרת בליבי. זה רק נקע.
אני מנקה את הדם מפניו במים חמים, ודוחפת לפיו סירופ, מקווה שזה יעזור. אני חובשת את הפציעה מעל העין ואת זאת שבלחי. "ג'וליאן?" אני שואלת. "כן?" הוא שואל. "אתה יכול לטפל בפצע בחזה... אני פשוט... קצת..." אני מגמגמת.
"אוקיי. אבל אני צריך שתכווני אותי קצת." הוא אומר. אני מרימה את הגופיה. בחיי כמה שהילד הזה רזה!!! איך פיטה לא עשה לו דיאטת השמנה???
מסתתרת שם פציעה רצינית באמת. ג'וליאן עושה מה שצריך. לילי דאגנית מתמיד ואני משכנעת אותה לצאת איתי לצוד, אני לא הכי שיש בזה ועכשיו אנחנו 4. ובגלל שאני מכירה בנים שאוהבים לאכול לאכול לאכול. אני מחליטה להכפיל את מספר האוכלים ב2. כלומר: 8 נפשות, אבל נראה לי שטומי גם ככה לא אוכל הרבה אז אני מורידה 2 ומגיעה ל6. 6 נפשות. ובמשחקי הרעב - יכול להיות שלא תמצא אפילו אוכל לנפש אחת...

לילי - אני לוקחת את הקשת שלי אחרי שברוק משכנעת אותי לצאת לצוד איתה. "את בטוחה שהוא יהיה בסדר?" אני שואלת בלחץ. היא מהנהנת. "אולי כדאי שאני אקבע לו את הקרסול? אני יודעת איך וראיתי את דודה שלי עושה את זה מיליון פעם בערך."
"בסדר, כדאי. לא נראה לי שג'וליאן יכול לבד..." היא אומרת, אבל אני כבר רצה למצוא ענף.

ברוק - אני מתקרבת אליו ונוגעת במצחו הלוהטת. האם אני היחידה שמרגישה בזה? אני תוהה. אני מקווה שכן, ושאני סתם הוזה. לילי חוזרת עם ענף ומקבעת לו את הקרסול. "אם משהו קורה תצעק." אני אומרת לג'וליאן. "ברור." הוא אומר, ואנחנו יוצאות. אני יוצאת בכוונה מהר כדי ש-לילי לא תשנה את דעתה

לילי - אני וברוק יוצאות לחפש משהו לצוד.

ברוק - "הוא יהיה בסדר." אני מבטיחה לה, בלי שום דיבורים קודמיפ

לילי - אני מהנהנת ומנסה לשקוע כולי בציד.

ברוק - המקום הזה ריק. אני קובעת בליבי.

לילי - אני רואה טביעות רגליים של חיות קטנות כלשהן. אני מתכופפת לבדוק. ארנבים. "מפה," אני מסמנת לברוק.

ברוק - אני מהנהנת והולכת אחריה.

לילי - אני עוקבת אחרי העקבות. הם נראים די חדשים, זאת אומרת שהם מהיום בבוקר. לפתע העקבות נעצרים ליד תלולית קטנה. "מחילת ארנבים." אני לוחשת לברוק. "תהיי מוכנה עם הקשת."

ברוק - אני מתחילה לפחד. פעם אחרונה שראיתי מישהו במו עיני הורג דג, התנזרתי מדגים. ואני ממש אוהבת ארנבות.

לילי - אני מסתכלת על ברוק, מחכה שתהנהן. היא נראית קצת מפוחדת. אני מזדקפת. "את רוצה שאני אעשה את זה?" אני שואלת.

ברוק - "פשוט. פעם אחרונה... ש... ראיתי מישהו הורג חיה... התנזרתי מדגים..."

לילי - אני מתקרבת אליה. "זה בסדר, אני יכולה לעשות את זה אם את רוצה. באמת שכן."

ברוק - "אז אני הולכת לקטוף פירות יער... תחתכי אותו לפני שאת מראה לי אותו." אני הולכת במהירות משם

לילי - "אוקי..." אני אומרת שהיא הולכת. אני מזיזה את השלג הזהירות ומזנקת הצידה, מוכנה לפגוע בארנבים.