פנימיית ליברטי. שירשור ((:

ניקולס - "יש לו חברה? התרשמתי." אני אומר.

גרייס - "אז... יש לי סיכוי ליד הנסיך הארי?"

איזבל - אני מחייכת. "למה התרשמת?"

דיוויד - "לא, לא ממש."

ניקולס - "כי זה קרטר, החברה הכי טובה שאני מוצא שתהיה לו זה גזר. או תה ארל גריי." אני צוחק ומשקר בקלי קלות

גרייס - "אוף. הייתי מכורה למשפחת המלוכה כל כיתה ו."

איזבל - אני מחייכת. "זה לא בקטע של חברה הכי טובה. אנחנו יוצאים."

דיוויד - "אני שמח לדעת שאני לא המטורף היחיד."

ניקולס - "אני מג'רזי. לא מהשממה בסהרה. אני יודע למה התכוונת."

גרייס - "למה אתה מתכוון?"

איזבל - "אתה מג'רזי?" אני שואלת בהתעניינות. "איך שם?"

דיוויד - "אני מתכוון מישהו בעל אובססיה חולנית למשפחת המלוכה. טוב, אולי לא חולנית. פשוט אובססיה."

ניקולס - "משעמם. אני מתחיל לחשוב שהחיים בפנימייה מעניינים יותר."

גרייס - "היית ברחובות בזמן החתונה?"

איזבל - "החיים בפנימייה תמיד מעניינים." אני עונה בפשטות. "אז בן כמה אתה? קרטר אמר שאתה קטן יותר מאיתנו."

דיוויד - "הלוואי. ההורים שלי לא מרשים לי לזוז מטר מפה בחופשות, שלא לדבר על זמן בית ספר. בגלל זה אני כל כך נהנה לברוח."

ניקולס - "אני בן 16."

גרייס - "היה יום שבתון בכל המדינה. אל תגיד לי שהיית פראייר ולמדת. אני לעומתך - נסעתי עם חברים באוטובוס יום לפני וחיכינו מחוץ לבאקינגהם לנשיקה. אני מטורפת כשאני עם חברים."

איזבל - "אתה באמת צעיר. ההורים שלך בתזמורת עם אבא של קרטר?"

דיוויד - אני מגחך. "נראה לך? אני לא פראייר. אף אחד לא אומר לי מה לעשות. יצאתי מהפנימייה, אבל עד שהגעתי לשם כבר הנשיקה כבר הייתה, לצערי. אז נאלצתי לצפות בשידורים חוזרים."

ניקולס - "אמרה הבת 17."

גרייס - "אני רוצה להיות בן אדם יותר טוב דייוויד."

איזבל - "אני עדיין יותר גדולה ממך." אני אומרת.

דיוויד - "למה את מתכוונת?"

אמרתי לך כבר - באנגליה הם מסיימים ללמוד בגיל 17.

ניקולס - "אז כמה זמן אתם ביחד?"

גרייס - "נמאס לי להיות הכבשה השחורה."

תוקן.

איזבל - "בערך שבועיים. למה?"

דיוויד - "למה? להיות הכבשה השחורה זה לא רע כמו שזה נשמע."

ניקולס - "אסור לבנאדם לתהות?"

גרייס - "אני רוצה שינוי."

איזבל - "ברור שמותר. איפה קרטר? הוא אמר שהוא רק הולך לשתות."

דיוויד - "שינוי זה לא רע. תעשי את זה. אני לא מבין את הבעיה."

ניקולס - "הוא בטח יחזור עוד מעט. היה לי תענוג לדבר איתך, איזבל. אבל אני חושב שאלך."

גרייס - "אתה תעזור לי בו?"

איזבל - "היה נחמד לפגוש אותך. להתראות, ניקולס."

דיוויד - אני מביט בה, מבולבל. "איך אני יכול לעזור בדיוק?"

קרטר - אני מפלס את דרכי לעבר איזבל.

גרייס - "תשיג לי מספריים. בתור התחלה. שינוי לא יכול להתקיים בלי מראה."

איזבל - אני נעמדת במקום, צופה בגבו במתרחק של ניקולס.

דיוויד - "את רוצה לגזור את השיער שלך?"

קרטר - "היי," אני אומר לאיזבל

גרייס - "כמה סנטימטרים לא יהרגו אותי." אני מביטה במבט ההמום שלו, "אחותך צובעת לבלונד. למה אני לא יכול לקצר את השיער שלי קצת?"

איזבל - אני מסתובבת אליו. "היי. איפה היית? דאגתי לך." אני מנשקת אותו. "דיברתי עם ניקולס."

דיוויד - "אם תשווי את עצמך לאחותי, אני חוזר בי. שינוי זה כן דבר רע."

קרטר - "בואי נלך," אני מציע.

גרייס - "כמה זה שונה? אני רוצה לקצר את השיער. קצת, דייויד, קצת." אני אומרת. "ולא השוואתי את עצמי לאחותך. ויש לציין שבשילוב עם קרטר היא נסבלת."

איזבל - "לאן?" אני מביטה בו בתהייה.

דיוויד - "היא לא נסבלת והיא אף פעם לא תהיה." אני אומר בנחרצות. "בכל מקרה, אמרת מספריים? קיבלת."

קרטר - "לאן שתרצי." אני אומר.

גרייס - "אני בטוחה שהיא נחמדה."