שירשור לי ולגל ♥

לילי - "בוקר טוב!" אפי אומרת בקולה הצייצני כשהיא רואה אותנו. אני לא רוצה שמישהו יראה שבכיתי, אז אני בורחת לחדר שלי.

טומי - "בוקר טוב, אפי!" אני אומר בשמחה מאולצתץ

לילי - אני פותחת את הדלת וסוגרת אותה אחריי.

טומי - "טומ'ס," אבא צץ פתאום משום מקום. "כן?" אני שואל. "בוא נצא למרפסת." הוא מציע. אני מושך בכפתי והולך בעקבותיו

לילי - אני נשכבת על המיטה שלי, למרות שאני ממש לא רוצה להיות בחדר הזה.

טומי - אנחנו יוצאים למרפסת

לילי - אני בוהה בתקרה.

טומי - "אתה ולילי חזרתם?" הוא שואל פתאום, גבו אליי. "לא."

לילי - אני משחקת עם השמיכה בקצות אצבעותיי.

טומי - "בטוח?" הוא שואל. "כן. אני דיי בטוח בזוגיות שלי אבא, אני לא כמוך." אני אומר בעוקצנות. אבא נאנח. "אני לא בדיוק כמו כל ההורים, כזה שאתה רואה בי כמודל לחיקוי." הוא מסתובב אלי, "לא. אני לא רוצה להיות כמוך, מלארק, פעם ראיתי בך הבנאדם היחיד שאני מסוגל לסמוך עליו שיבין אותי. אבל התבגרתי, והבנתי שאתה זונח אותי, הולך. ואז אתה חוזר ולוקח לך חודש לחזור אלי ואל אמא. אתה היית קרוב אבל רחוק. אמא תמיד לימדה אותי ועזרה לי ואתה לא היית שם אף פעם." אני אומר

לילי - מתחיל להיות לי חם, אז אני מחליפה לגופיה ומכנס קצר, ונשארת יחפה.

טומי - "אני לא יכול להתווכח עם הרגשות שלך. אבל אני מודע למה שאמרת. ואני מצטער. אני לא רוצה להתחיל לתרץ תירוצים, אבל אני מתגעגע אליך ואל אמא שלך. כשחזרתי לפני 9 שנים מהקפיטול ולא קירצצת לי, לא שמתי לב אז שמשהו השתנה, התחלתי להבין את הטעויות שלי, וזה היה מאוחר מידי, אתה לא היית, ואתה לא מוכן להפתח בפני או לתת לי לפתוח את הדלת שלך. והאמת טומ'ס, שאתה ואמא שלך הם האנשים הכי יקרים לי בעולם." אבא נואם, אני מביט בו שניה ואז שואל - "אתה בטוח שאנחנו היחידים שהכי יקרים לך?" אני שואל. הוא מהנהן בשקט. "תגיד שיביאו לי את האוכל לחדר, אני אוכל כבר שם ארוחת צהריים."

לילי - אני עוברת לישיבה עם הרגליים מקופלות מתחתיי.

טומי - אני מביט שניה באבא ואז מרכין את ראשי ונכנס בחזרה למסדרונות. אני הולך לחדר שלי וטורק אחרי את הדלת, אני לא מאמין ששכחתי להביא את המחברת שלי. אווקס נכנסת לחדר ושמה על המיטה שלי מגש ועליו ארוחת הצהריים שלי. "את יכולה לחזור עוד שעה לאסוף את המגש." אני אומר והיא מהנהנת ויוצא. פסטה ברוטב בולונז בקערה לבנה מחרסינה, לצד הקערה הגדולה קערה קטנה ובה ארבעה חצאים של עגבניות שרי עם קוביה של עוגת פטה. אני מתיישב על המיטה ואוכל.

לילי - אחרי כמה זמן אווקס נכנסת לחדר שלי ומביאה לי מגש אוכל. מוזר. לא ביקשתי. בידה היא מחזיקה עוד מגש אוכל. אני תוהה למי הוא שייך. "תודה." אני אומרת והאווקס יוצאת בקידה קטנה.

טומי - כשאני גומר את הפסטה אני מרים את המפית שהוגשה לי ומנגב את סימני הרוטב. פתאום צץ למוחי רעיון, אני אוכל את ארבעה החצאים ומחכה לאווקס. היא אוספת את הכלים. "את יכולה להביא לי מפיות ועט בבקשה? ו... קוביות טופי?" אני שואל, "צלוחית עם קוביות טופי." אני מרחיב. "תודה." אני מסיים ומתיישב על המיטה. האווקס יוצאת וחוזרת אחרי כמה דקות עם מבוקשי. "תודה." אני אומר שוב

לילי - אני אוכלת רק חלק מהאוכל. אני לא כל כך רעבה. כשהאווקס חוזרת לאסוף את האוכל שלי, היא מחווה בידיה על המגש, כשואלת אם סיימתי. "כן, תודה." אני אומרת. האווקס לוקחת את המגש שלי ויוצאת.

טומי - אני לוקח את המפית ומתחיל לכתוב עליה:
"איפה להתחיל? איפה הכל התחיל? זה התחיל בגיל 6, יצאת למשחקים ואני התחלתי להבין דברים. הבנתי שאני סתם מציק. חזרת הביתה יום אחד, שנה אחרי, אני הייתי מבוהל ממאורעות היום, ואתה לא ממש התייחסת. כן - זה היה עצוב, אני תמיד אהבתי אותך, אני תמיד אוהב, אבל עכשיו - אני לא מצליח לראות אותך באמת. יש שיאמרו שזה כי אנחנו כל כך דומים, כן - אני בהחלט דומה לך, מבחוץ. לא מבפנים."
אני עושה הפסקה ולוקח טופי. אני ממשיך לכתוב:
"אני מקווה שיום אחד שנינו אבין למה אני לא מסוגל לקבל אותך בתור מי שאתה. אני מצפה ממך להיות מי שאתה לא. ואני שונא את זה. ביום שתחליט את מי אתה אוהב באמת, את אם הבן שלך, או את אהבת נעוריך. כשתדע, תודיע לי. תודיע לה.
לא מגיע לה! מתי תקלוט?! מתי תספיק להיות דפוק? מתי תצא מהבועה שלך? מתי תראה חזות? אני מתגעגע, היא מתגעגעת. אולי גם אתה מתגעגע, מי יודע? אף אחד לא יודע מתי תהיה אתה באמת, מתי באמת תהיה אבא שלי. מתי תאהב אותה בלב שלם.
זהו. אני חושב.
א.א.א"
אני גומר לכתוב ותוחב את המפית לאחת המגירות.
אני אוכל את קוביות הטופי אחת אחת.

לילי - אחרי זמן מה אני מתחילה להשתעמם, אבל מחליטה להישאר בחדר בינתיים.

טומי - אני חושב שעכשיו כבר אחר צהריים, משום מה - אני מרגיש עצלן מכדי לבדוק. אווקס אחת נכנסת לחדר שלי עם צלחת ועליה גביע זכוכית עם 3 כדורים של משהו מוזר, אחד לבן, אחד חום ועוד אחד לבן, ליד יש קנקנון מחרסינה עם עיטורי זהב ולצידם כפית כסף. יש עוד 3 צלוחיות עם תוספות. "מה זה?" אני שואל ומושיט לה מפית ועט. היא כותבת לי: "גלידה."

לילי - אווקס נכנסת לחדר שלי עם מגש ועליו משהו לא מובן. "לא תודה." אני אומרת, בגלל שאני לא רעבה. האווקס מהנהנת ויוצאת.

טומי - "אוקיי..." אני אומר והיא מניחה את המגש על המיטה שלי. אני בוחן את הדבר המוזר אחרי שהיא יוצאת. לבסוף אני לוקח את הכפית ותוקע אותה בכדור העליון. אני מכניס את התכולה לפה. טעם של שוקולד. זה טעים. אני לוקח את הקנקן הקטן ומוזג קצת מתכולתו, זה שוקולד. שוקולד מותח. אני מעטר את הגלידה בכדורי שוקולד לבן קטנים וממשיך לאכול. זה טעים.

לילי - אני הולכת לחלון ומתיישבת במקום שנועד בדיוק לזה, צמוד לחלון. הנוף עובר מולי, מטושטש קצת, אבל מדהים.

טומי - לשני הכדורים האחרים יש טעם שונה, טעם מתוק, וניל. אני עושה איתם אותו הדבר ומגרד הכל עד הטיפה האחרונה, זה קר וטעים.

לילי - אני משעינה את ראשי על הזגוגית. היא קרה, משום מה, למרות שהשמש חודרת דרכה, וכנראה חיממה אותה כל היום.