לילי - אני ממשיכה להסתכל על טומי. החזה שלו עולה ויורד בקצב אחיד. הוא נרדם. אני בוהה בכוכבים ומנסה להתחיל לספור אותם, אבל מתבלבלת בספירה באמצע. אני מסתכלת שוב על טומי, ורואה שהשיער שלו זז ברוח הערב הקרירה. סתם בשביל הכיף, אני פורמת את הצמה שלי ומפזרת את השיער. אני מרגישה את הרוח מבדרת את שערי. זה כיף. אחרי זמן מה, אני מתחילה לסרק את השיער באצבעותיי בהיסח הדעת ומפתלת את הקצוות הבלונדיניים-למחצה שלי. אני קולעת אותו לצמה שוב ושוב עד שנמאס לי, ולבסוף משאירה אותו כמו שהוא. אני מסתכלת על השלג הבוהק כשהנהמה נשמעת. נהמה עמוקה, נמוכה. נהמה של נמר, או טיגריס, או... אני לא רוצה לחשוב על זה. אני מזנקת על רגליי ושוקלת להעיר את טומי. אבל לא כדאי. אם החיה הזאת, מה שהיא לא תהיה לא תתקוף, אני סתם אעיר אותו. ג'וש וברוק מגיעים לפתע, מבוהלים לגמרי. הבגדים והשיער שלהם מלאים עלים, והזרוע של ברוק מדממת קלות. "מה זה?" אני שואלת. "מה קרה?" הם לא עונים לי, אבל אני מקבלת תשובה כשמשהו שנראה כמו הכלאה בין נמר לנחש פוסע בשקט מפחיד לתוך המחנה שלנו. ג'וש מכין את הקשת שלו. הנמר שנגלה לאור הירח המועט נראה בצבעי שחור צהוב, כמו של נחש. כפותיו הגדולות מאפשרות לו כנראה לצעוד בשקט שכזה. אני שמה לב שהוא מוציא את הלשון המפוצלת שלו מפיו כל כמה שניות. לשון מפוצלת. כמו של נחש. אני לא מבינה מה זה היצור הזה, עד שהוא חובט בזנב הנחש שלו ופותח את פיו לגודל מפחיד. זה אכן נחש-נמר. זאת אחת המוטציות של הקפיטול. רק שהפעם, זה אמיתי. לגמרי.