עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

אנאבל - לאחר כחצי שעה של הליכה אנחנו מגיעות למקום.

קתרין -אנחנו נכנסות לפאב, שוכני תחתיות יושבים בודדים בודדים ליד שולחנות, נגן כינור אחד - ככל הנראה איש זאב - מנגן.

אנאבל - אני מעלה חיוך מתוק על פניי ומתיישבת ליד הבר.

קתרין - אני מביטה על הבר, אין שם עוד מקום פנוי, אני מתיישבת על יד אחד השולחנות. לא עוברת דקה ובחור צעיר מתיישב מולי. אני מרימה גבות בהפתעה

אנאבל - אני מביטה על קייט, וזוקפת לעברה את אגודלי בחיוך. המשימה הושלמה. עכשיו תורי. אני מזמינה משקה כלשהו שהברמן מציע לי בקול רם, פעולה שגורמת למשיכת תשומת ליבם של כמה מהגברים שיושבים קרוב אליי.

קתרין - "תסלח לי?" אני שואלת, מעט מבולבלת, "אני יכול לשבת כאן?" הוא שואל, על פי קווי הורידים הבולטים אני יכולה להבין שהוא ערפד... "אתה כבר יושב." אני אומרת

אנאבל - "אפשר להזמין אותך למשקה, גבירתי?" שואל הבחור שיושב לידי. "בשמחה...?" אני שואלת. "מייקל. ואת?" אני מטה את ראשי מעט הצידה במחווה פלרטטנית. "אנאבל. אבל אתה יכול לקרוא לי אנה." סתמי. החביב עליי.

קתרין - "הרמת גבות, אני רגיל שבנות מהעיר מגיעות, לא צריך לשאול אותן." הוא אומר. "מה ערפד עושה בפאב בשעות הלילה?" אני שואלת. "זה פאב לשוכני תחתיות במקור, מה ציידת צללים עושה בפאב לשוכני תחתיות?" הוא שואל אותי. "באתי לשעשע את עצמי." אני אומרת, "להסתבך את מתכוונת?" הוא שואל. "באתי לשעשע את עצמי." אני חוזרת על דברי, "אני תומאס." הוא מושיט את ידו ללחיצה, "את נורא חברותי אלי, תומאס" אני אומרת ומושיטה את ידי, "זה שאת ציידת צללים לא אומר שאת לא בת אדם." הוא אומר, "אני קתרין." אני אומרת. הוא מחייך

אנאבל - "אז מה תרצי לשתות, אנה?" הוא שואל. "ג'יימי יודע. אני אורחת קבועה פה." אני מחייכת ומחווה על הברמן.

היו ברמנים אז, נכון? כן, אני בטוחה בזה. אבל ככה קראו להם?

אני חושבת שכן

קתרין - "איך את משתעשעת?" הוא שואל, "אני מתחילה בערך אחרי המשקה השלישי." אני צוחקת, "חובבנית." הוא אומר. אני מחייכת.

אנאבל - "תן ליפהיפיה פה את מה שהיא רוצה." אומר מייקל ואני מעמידה פנים שאני מסמיקה. זה הכי קל עם סתמיים. הם אף פעם לא מבחיניםבהבדל בין העמדת פנים לחיבה אמיתית. 

קתרין - "אתה בכלל לא שותה אלכוהול!" אני מתגוננת, "שתיתי. אני לא כזה ותיק בעסק." הוא אומר, "בן כמה אתה?" אני שואלת. "תוסיפי שלושים. כמה אני נראה לך?" הוא מתחמק, "עשרים וחמש, אולי?" אני מציע. "24. היית קרובה." הוא מחייך, אפשר לחשוב שהוא סתמי...

אנאבל - "אכפת לך אם נצטרף לחברה שלי ששם?" אני שואלת את מייקל ומצביעה על קייט.

קתרין - הוא דווקא די נחמד. "אני אלך להביא לנו משקאות. אחרת לא יהיה שעשוע." הוא אומר וקורץ לי. אני מחייכת, "תודה."

אנאבל - מייקל מביט לרגע על קייט ומהנהן. "כמובן." הוא אומר ואנחנו הולכים להתיישב לידה.

קתרין - הוא דווקא חמוד. אני חושבת, "אנאבל." אני נאנחת כשאני רואה אותה מתיישבת מולי

אנאבל - "מה עשיתי הפעם?" אני מתגוננת.

קתרין - "אני מנסה לנהל שיחה חביבה. את מפריעה." אני אומרת. תומאס חוזר, הוא נראה מעט מבולבל והוא מתיישב לידי, על השמלה שלי - בדרך כלל הייתי חושבת שהוא מנסה לי לגרום לא לברוח ממנו, אבל נאי יודעת שאין לו מקום. "המשקה שלך. אני חושב שזה וודקה או מרטיני. אני לא סגור על מה שהברמן נתן לי." הוא מחייך אליי. אני מחייכת חיוך קטן ומרימה את הכוס כאילו לומר "לחיים." "איפה המשקה שלך?" אני שואלת אחרי הלגימה הראשונה, "שתיתי כבר ארבעה." הוא מחייך, הוא מתקרב אליי אפילו עוד קצת עד שכתפי מתחככת בכתפו, "סתמיים מוציאים את כל הכיף." הוא לוחש. אני כמעט נחנקת מצחוק, "אפשר ללכת למקום אחר." אני מציאה. תומאס קם ומביט בי, מושיט את ידו לעזור לי לקום. "את באה?" הוא שואל. אני מביטה בו ואז מהנהנת, גומרת לשתות את תכולת הכוס, "לאן את הולכת? אנאבל שואלת. "אני כבר אחזור לבד הלילה." אני אומרת בלי להוסיף דבר. אנחנו יוצאים מהמועדון

אנאבל - "זה אומר שהבית כולו לרשותינו." אני מחייכת. כמו שציפיתי, מייקל קם באופן מיידי ומושיט אליי את ידו.

קתרין - "אני יותר חזקה משאני נראית. אל תנסה לגרור אותי לסמטה חשוכה." אני אומרת תוך הליכה, הוא מגחך. "חכי כאן. דקה, ואני חוזר." הוא אומר ונכנס לחנות חשוכה. אני מסתכלת פנימה. חנות מכולת לכל דבר.

אנאבל - אני ומייקל פוסעים לבית שלי בשלווה, מפטפטים.

קתרין - אני מחכה בחוץ, תומאס יוצא, הוא מחזיק בידו בקבוק וודקה או משקה מיובא אחר. "חשבתי שאתה לא יכול לשתות." אני אומרת, "על השעשוע שלא זכית. קדימה." הוא אומר, אני פותחת את הבקבוק ומרחרחת, "זה לא מורעל. מבטיח." הוא אומר. אני לוגמת לגימה קטנה, זה צורב בגרוני.

אנאבל - כשאנחנו מגיעים, אני מבקשת ממייקל להישאר רגע בחוץ, כדי שאוכל לבדוק אם אמא, אמא של קייט וג'רג' כבר הלכו. אני נכנסת, וננסי מיד מודיעה לי שהם הלכו. אני מחייכת ומזמינה את מייקל להיכנס.

קתרין - תומאס תוקע בי מבט מפציר כשאני מסיימת ללגום, אני מחייכת חיוך קטן ושותה עוד לגימה.

אנאבל - ננסי שולחת אליי מבט שואל. "זה מייקל." אני עונה בקצרה, ומייקל קד קלות. "נעים להכיר אותך." הוא מחייך חיוך שובה לב.