שירשור לי ולגל ♥

טומי - "תם זמננו, טומי" היא אומרת ואנחנו יוצאים לארוחת צהריים

לילי - "עכשיו נגמר הזמן, בואי לארוחת צהריים." אפי מורה עליי ואני יוצאת. אחרי שאני מחליפה את החצאית בג'ינס ואת הנעליים בנעלי ספורט נורמליות.

היא לא הולכת לג'וליאן?

טומי - אני מתיישב במקומי ולוקח פסטה ברוטב טעים במיוחד וכדורי פירה. "הם מעולים." אני משבח

לילי - אני נזכרת שהבטחתי לג'וליאן שאני אבוא היום לארוחת צהריים.
"אממ... אפי?" אני שואלת. "הבטחתי לג'וליאן שאני אבוא היום לארוחת צהריים בקומה שלו.... אפשר?"
"ממש ממש לא!" אפי מסתובבת בחדות. אני נבהלת.
"בסדר, בסדר, רק שאלתי...." אני ממלמלת.

טומי - אני צוחק למשמע הרצינות בקולה של אפי. "מה הבעיה?" שואלת לילי ואני אומר: "שום דבר"

לילי - "מה שתגיד..." אני אומרת ומתיישבת.

טומי - אני ממשיך לאכול בנעימים.

לילי - "אז..." אומרת ליסוון ומפרה את השתיקה המתוחה. "ספרו לי, איך השגתם ציונים כאלה גבוהים אתמול?"
"באמת איך?" שואלת אמא. היא רוצה לדעת? בסדר.
אני מחייכת חיוך מתוק ו'צנוע'. "אה, נראה לי שזה בעיקר כישרון שעובר בירושה. הרי אבא שלי מאוד אתלטי והכל... אני חושבת שגם אמא שלי, אבל אני לא יודעת ממש... פשוט אני לא יודעת מי זאת אמא שלי, לפי הרישומים בקפיטול - בכלל אין לי אמא. נכון שזה עצוב, קטניס?" אני מעמידה פנים שיוצאות לי דמעות.

טומי - אני נחנק למשמע הדברים של לילי. וואו.

לילי - אמא מאדימה מכעס, מבוכה ובעיקר בושה. יופי.

טומי - כולם שותקים. אני עדיין "עסוק" בלהחנק.

לילי - אני טופחת בעדינות על גבו של טומי. "אז מה אתה אומר? נכון שזה עצוב?"

טומי - אני מביט בה, עדיין חנוק.

לילי - "הכל בסדר?" אני שואלת בדאגה - אמיתית. ואז "הלוואי שכשאני הייתי נחנקת או כשהייתי נפצעת הייתה לי אמא שטתפל בי - אבל לא." אני משפילה את עיני. דמעות מזויפות נוצצות בהן.

טומי - אני לא מפסיק להשתנק לרגע.

לילי - עכשיו אני מתפנה לגמרי לטומי. "הכל בסדר?" אני שואלת שוב ומושיטה לו כוס מים.

טומי - אני שותה את המים ומתנשם בכבדות. מסדיר נשימה

לילי - טומי מסדיר באיטיות את נשימתו, ואחרי עוד "הכל בסדר?" מצידי והנהון מצד טומי, אני חוזרת לפירה שלי בשלווה, כאילו כלום לא קרה.

טומי - "את טיפשה." אני אומר לה אחרי שקטניס יוצאת ואבא אחריה.

לילי - אני מביטה בו. "מה שתגיד. זה לא אשמתי. הקפיטול מחליט מה שהקפיטול מחליט. מי אני שאתווכח איתו?"

טומי - "לא. את ממש טיפשה. היא אמא שלך, לילי, אני לא אומר שאני לא מתאכזר לאבא שלי אבל לא בדרך הזאת..."

לילי - אני מושכת בכתפיי למרות שאני נעלבת.

טומי - קוראים לנו להכנות ואני קם.

לילי - אני נזכרת בעגילים. "ייאיי..." אני פולטת בקול קטן ויבש.

טומי - כשאני נכנס לחדר שלי הסירחון בו חוגג, ריחות של בשמים, קרמים, מה לא?!
"היי. תראה אני צריכה טובה, קטניס מדברת עם פיטה ולילי עומדת לעשות חורים, אתה יכול להיות איתה?" היא מבקשת ואני מהנהן - אף על פי שאין לי חשק.