שירשור לי ולגל ♥

לילי - "אתה לא." אני אומרת ורצה לחדר שלי. יש לי בקבוק מתחת לכרית. אני מקווה שהוא לא ירדוף אחרי, כי הוא יותר מהיר ממני.

טומי - אני רץ אחריה

לילי - טומי משיג אותי ותופס בזרוע שלי. "זה כואב." אני אומרת בקול חלש. "למה אתה עושה לי את זה? למה אתה לא יכול פשוט לעזוב אותי?"

טומי - "כי אני לא רוצה לעזוב אותך."

לילי - "למה לא?"

טומי - "כי את את. את מבינה?"

יש לי רעיון (באיחוד בגלל שאין לי כלום לכתוב.) בואי נסיים את השירשור הזה (טוב גם בגלל שמשחקי הרעב כבר פאסה חחח.) ונפתח שירשור חדש על פנימייה מיסתורית שכזאת (כן אני מודה - התחלתי לקרוא שוב מחשק עז את תיכון לילה. נא לא לשפוט.) מה דעתך???

לילי - "לא ממש. תסביר לי."

אוקיי. כמה דברים.
1. מאייתים בייחוד, לא באיחוד.
2. אני בעד לפתוח עוד שירשור. והרעיון נשמע לי אחלה.
3. בואי קודם נחזיר אותם למחוז, ולא נתקע את זה באמצע. סבבה?
4. אני חושבת שאני אתחיל לקרוא עכשיו תיכון לילה כדי לקבל רעיונות.

טומי - "כי אני אוהב אותך לילי. באמת קשה לך להאמין לך שאני אוהב אותך. אותך, אותך ורק אותך?"

ייאיי D: וכן תתחילי.
ובואי נתחיל להזיז דברים

לילי - אני עוצרת מניסיונות ההשתחררות שלי באחת ובוהה בו.

טומי - אני שותק

לילי - אני ממשיכה לבהות בו. משהו בתוכי נשבר.

בהתחלה התגובה שלי הייתה 'בוהה'. ואז החלטתי להשקיע קצת יותר.

טומי - "אני חושב שאלך לברר מה קורה עכשיו."

לילי - "חכה." אני מוצאת את קולי. "אתה.. באמת?"

טומי - "באמת מה? אוהב אותך?"

לילי - אני מהנהנת.

טומי - "זה אפשרי לא לאהוב?"

לילי - "אני... לא יודעת..." אני ממלמלת. הסומק פושט בלחיי.

טומי - "עכשיו אני באמת צריך ללכת."

לילי - אני מהנהנת ונכנסת לחדר שלי במהירות.

טומי - הולך לי

לילי - אני מתיישבת על המיטה ודוחפת את ידי אל מתחת לכרית. הבקבוק עדיין שם.

בואי נסיים את סיפור האהבה הזה?

טומי - אני הולך

איך בדיוק?

לילי - אחרי התלבטות קצרה אני מוציאה את היד ממתחת לכרית.

פשוט נאמר: סוף זה תמיד התחלה, של משהו אחר. טוב יותר. רע יותר. מה זה משנה?!

טומי - הולךף

אני דורשת שהם קודם יגיעו למחוז. את יכולה להריץ את כל הקטע הזה מצידי בתגובה אחת, אבל הם יגיעו למחוז ויהי מה.

לילי - אני קמה מהמיטה ועוברת לשבת על אדן החלון.